גמר פלייאוף לנוער.

בצד אחד מכבי ראשל"צ עם המאמן נדב זילברשטיין, יניב סולומון, איתן אוונס, אסף סמואל, נתנאל יוסף ועוד מספר שחקנים שיצא לי לראות ולשדר לאורך העונה בליגת התיכוניים. גם זיו ארז ושרון קרש שם. מכיר את כולם.
ידע מוקדם יוצר נוחות וביטחון.

אין לי את זה במקרה של עירוני נהריה, קבוצה שאני רואה בפעם הראשונה. המאמן, ליאור אנגלמן, מוכר לי מתפקידו כעוזרו של מיקי גורקה בתיכון "ליאו בק". לא נוח, קצת מטריד, אבל מה כבר יכול להיות. זה שידור אחרון של העונה. יהיה בסדר. פתאום אני רואה את רועי שילינג, המנהל המקצועי. מכיר אותו עוד מהימים ששימש עוזר לאבי אשכנזי בקבוצה הבוגרת. לוקח איתו כמה דקות בצד לרקע כללי ועכשיו זה קצת יותר טוב.

משהו כמו 800 אוהדים אם להאמין לספסל, ורק 500 אם ללכת על פי גרסת ידיעות אחרונות, רוכזו ביציע אחד. הקהל של נהריה צבוע כחול, רועש במידות הנכונות ובהרכבים משפחתיים. ראשל"צ מציגה את הצמד דאוסן וקורנליוס לא רק על המגרש אלא גם ביציע. ג'ו בלי שיער שיבה שיהיה-לי-בריא-איך-הוא-עושה-את-זה. לידו בנו הצעיר טיילור ואם אני לא טועה גם איריס, ואמם של הילדים וגרושתו של ג'ו.

על המגרש שלושה שחקנים מראשל"צ ואחד מנהריה שתופסים את העין: יניב סולומון, שון דאוסן, רום קורנליוס ותומר גינת.

סולומון. אנשים שמעורבים בכדורסל הנוער בארץ נוטים להזכיר לי פעם לפעם את קיומה של האקדמיה בווינגייט. בעצם, הם מתכוונים לומר שליגת התיכוניים, גמר הפלייאוף וגמר גביע המדינה אינם מציגים את המיטב של כדורסל הנוער בארץ, והשחקנים הטובים ביותר נמצאים באקדמיה. לא שאני מתווכח או מתכחש, גם אין לי את הכלים, אבל שחקן הנוער הטוב ביותר שיצא לי לראות העונה הוא יניב סולומון.

היתרונות שלו רבים: יש לו טווח זריקה לשלוש, הוא מוריד כדור לרצפה, חודר, הולך לריבאונד התקפה, ריבאונדר הגנה מצוין, בנוי חזק, רץ למתפרצות. יש לו גם לא מעט חסרונות: במודע או שלא, יש לו כבר עכשיו גינונים של כוכב שעדיף להיפטר מהם, כמו כדרורים מיותרים מאחורי הגב מפעם לפעם, איבודים "זולים" מדי או הנטייה לשכוח מתי המהלך שלו הוא פעם אחת יותר מדי. יותר מכל אני אוהב לראות אותו מוסר, ומשמש חלק ממהלך שבו שניים או שלושה שחקנים לפחות מעורבים. ככל שסולומון יערב יותר שחקנים אחרים בסגנון המשחק הקיים שלו, ירוויחו הוא והקבוצה כולה.

אתמול היתה הפעם השלישית או הרביעית שיצא לי לראות אותו, וברור שישנם עוד הרבה דברים לגביו שאני לא יודע ולא מכיר. התחושה היא שמדובר בשחקן שיכול ללכת רחוק גם בליגת העל עם השנים, תלוי בהזדמנויות שיקבל ובמאמנים שיהיו לו. הוא יכול להיות גארד/פורוורד מצוין עם זיקה בולטת מאוד לריבאונדים.

קורנליוס. הבן של גרג הוא בכלל רכז, מי היה מאמין. פעם ראשונה שאני רואה אותו וכל ההנחות כאן מבוססות על סמך משחק אחד, שגם בו רשם עליות וירידות בין הרבעים. הרבע האחרון, למשל, היה הטוב ביותר שלו והוא נראה כמו מישהו שהשתלט על המשחק. בדקות האלה היתה תחושה של בעל בית, מישהו שיכול להוביל קבוצה בעוד מספר שנים וליהנות מיתרון גובה על פני מרבית השומרים שלו.

רום מתקרב לשני מטר, יש לו יד טובה, קליעה יציבה מטווח השלוש והוא שומר נלהב. שומר לא רע על הכדור גם מפני זריזים ממנו שמאיימים לחטוף. היתה לפחות פעם אחת שנדב זילברשטיין הוריד אותו לספסל בגלל טעות הגנתית שביצע. בחלקים אחרים של המשחק, במיוחד כשנהריה רצה ובצד השני הקשתה על ראשל"צ בהגנה איזורית, קורנליוס לא הצליח למתן את הקצב וראשל"צ החליפה רכזים בניסיון למצוא את האחד שיעשה סדר.

קורנליוס סיים עם 17 נקודות (לפי "ספסל", לא היתה סטטיסטיקה רשמית וזה מחדל גדול של איגוד הכדורסל יהיה הנימוק אשר יהיה). קליעות שלו מבחוץ ברבע האחרון הקפיצו את הפער לבלתי אפשרי לחזור ממנו באותה נקודת זמן, ובאותו מצב רוח של השלמה עם הפסד שנהריה נקלעה אליו.

לא ראיתי מספיק ממנו, אבל דבר אחד בטוח: הפוטנציאל שם והאבא הנלהב שעמד בסיום וצילם תמונות של הבן שלו חוגג אליפות ודאי ימשיך לדחוף אותו קדימה.

שון דאוסן. זיו ארז, שמבין משהו בשחקנים צעירים, עבד עם רבים מהם באופן אישי ועובד עם הבולטים של ראשל"צ גם כיום, סיפר שהמטרה הסופית היא להפוך את שון לרכז. כיום הוא משחק בעמדה מספר 3. גובהו 1.95. אחד הסדרנים שואל אותי אם יש זרים בליגה לנוער כשהוא רואה את נתנאל יוסף האתיופי ואת שון דאוסן, הבן של, שנראה כמו שחור אמריקאי לכל דבר ועניין. אבל הנה היופי שבזה: יוסף, דאוסן ומולם עזרא למפרט מנהריה עם כיפה על הראש. וכולם מקומיים. בעצם, הרכז של נהריה, עיאד עסאף, ערבי-נוצרי.

ואיפה הייתי? בדאוסן. אתלט מצוין וחריג בנוף של כדורסל הנוער, זה ברור. חוסם פנטסטי שרשם חמש חסימות בערך ושינה עוד שלוש-ארבע זריקות אחרות. טוב מאוד במשחק מעבר כולל הובלת הכדור, מוסר יפה כשהוא מרים את הראש ומזהה במהירות שחקן פנוי. הקליעה שלו לשלוש קשתית מאוד ולפחות על סמך הפעם הראשונה שאני רואה אותו משחק, היא לא טבעית ולא מגיעה בקלות. שמאלי, אגב. צנום יחסית ורחוק ממבנה הגוף של ג'ו, יצטרך לעבוד עם הזמן על נושא הפיזיות. זיו ארז מרשה לצטט: "אם יעבור בשלום את ההסבה לעמדה מספר 1 הוא יכול להיות בעתיד אחד הטובים באירופה". וג'ו האליל, מה הוא אומר: "היום אני חי את החולם דרך הבן שלי ושמח בשמחתו. הסגנון שלו שונה משלי, אנחנו שונים. אני חושב שהוא יהיה שחקן".

תומר גינת. בתוך ההתמקדות בשלישיית הנוער של מכבי ראשל"צ קלטתי פתאום גם את תומר גינת מנהריה. בסמול טוק שניהלתי עם כמה וכמה (וכמה!) אנשים לפני המשחק, כדי להבין מי-מה-מו, איש לא הזכיר אותו כאחד המצטיינים של נהריה. דיברו על עאסף, על פריינטה, על בן יעקב, על אחרים. אז שהוא תפס משחק יוצא דופן, או שכולם שכחו אותו או שכולם טועים.

ראיתי שחקן נחמד שיודע לנוע בלי כדור, נהנה מטאץ' רך בזריקה, עובד יפה בשני צדי המגרש ומשחק כגבוה. קשה להעריך על סמך המשחק הזה עד לאן יגיע, אבל הוא נראה כמו בחור ממושמע וטוב שראוי ורצוי להמשיך ולהשקיע בו, ולתת לו במה להתפתח. הוא סיים עם 17 נקודות. עוד שחקן שתפס את העין בכמה מהלכים הוא יובל מדם, בעיקר באגרסיביות ובנחישות שלו.

זה היה השידור האחרון שלי בערוץ ONE בעונה הזו. ההספק מדבר על 65 שידורים חיים, פחות או יותר, מליגת התיכוניים, הליגה הבלקנית, הליגה הלאומית, ליגת המכללות, גמרים לנערים ונוער וגם שני משחקים מליגת הנשים. לא צחוק.

למדתי המון על כדורסל בעונה הזו, כזה שמחוץ ליורוליג, לליגת העל ול-NBA. היה כדאי. הגעתי שמונה פעמים לגן נר, מקום שעצלותי הטבעית לא היתה מביאה אותי אליו גם בעוד עשור אם לא הייתי אמור, צריך או נדרש. שרפתי לילות בטורניר המכללות כפי שלא קרה מעולם. הגעתי לכפר בלום, לחיפה, לירושלים, לנס ציונה, לבאר יעקב, לנתניה, לעפולה, לכפר סבא, לראשון לציון, ליבנה. לאיפה לא. פתאום בשטח, אחרי שנים של מאחורי הקלעים. מאחורי המיקרופון, מאחורי המצלמות, מאחורי המקלדת. מקומות מוגנים ונוחים.

ועכשיו – מנוחה.

הצילומים באדיבות האתר "ספסל", פרט לג'ו דאוסן האלילי שצולם על ידי דובידוס פליגליס הליטאי-ראשל"צי המוכר גם כדוד פליגל.