תקופה קשה עוברת על כוחותינו בעבודה. הרבה תשומת לב וריכוז. תודה לאלוהות הכדורסל ולנשיא העומד בראשה על מספר רגעים קטנים של חסד מדי יום, בעיון באייטמונים העוסקים ברומו של עולם, ומשובבים את הנפש היגעה. אין כמו כניסה נוספת לכדורסלע-האתר וגילוי מענג של עוד כמה וכמה (וכמה!) גרמים של טקסט מענגים לקריאה.

למרות שאינני נמנה על דירקטוריון האתר (האדונים המכובדים הנשיא, הסר, המטורף וכהנה וכשמה מטורפים חיוביים לענייני סטטיסטיקות), רציתי לחלוק עם העם מספר תובנות כדורסל שלי. סתם, שיהיה.

ראשית, ולא בשביל לקנטר, ברצוני להלין על ניפויו של דרווין קיצ'ן. שזפתי את עיני בחבוב במשך עונה שלמה ביושבי בבית מכבי בראשון לציון (לא אוהד, אבל גר קרוב וחייבים לחבר את הדור הבא לכדורסל, חייבים), ונהניתי מכל רגע. תורם בכל אספקט של המשחק, אוהב מאד את האספקט ההגנתי, לוקח ריבאונדים טוב יותר מרוב הסנטרים בליגה, בטח הישראליים בהם, ובעיקר זורם. יודע מתי לנסות להשתלט, יודע מתי למסור לאחרים. אבל יותר מכל, לחבוב זקן מפואר, חיוך די קבוע על הפנים, וגישה קולית שהרבה זמן לא ראיתי. מכיוון שערעורי עולה רק בשביל להישמע, ומכיוון שהתבשרנו שהמועדון בכתום החליט לממש איתו את האופציה לשנה הבאה, כולי תקווה שנוכל בשנה הבאה להבין שהחבוב הוא על אמת, ואולי להביאו כדי תואר חביבות אמיתי. אמן כן יהי וגו'.

מעניין לעניין באותו עניין. רבות נאמר ומדובר בתקשורת, וגם על גבי אייטמוני כדורסלע-האתר בנושא הפיינל פור, מספר הזרים, תקציבים וכיו"ב. רוב העיסוק סובב את מכבי תל אביב, ומתייחס לשליטתה הבלתי מעורערת בליגה. בפועל, צריך לשקול העברת בחו"כ גדול לכל המתרצים. מעבר ליתרון התקציבי של מכבי, הם הקבוצה היחידה שדומה שעוסקת פול גז בהתכוננות לעונה הבאה. שרמדיני חתם, לנגפורד חתם, הלפרין חתם, ויש מועמדים רציניים להחלפת השחקנים שעתידים להיפרד מהמועדון. אין שום סיבה, ושום תירוץ, לכל מועדון שיודע שישחק בעונה הבאה בליגת קזינו, לא להתחיל ולהתכונן כבר עכשיו.

כמובן שלשם כך היו צריכים לסכם מסגרות תקציביות כבר לפני חודש, והדבר בפועל מחייב להתחיל להתעסק בסביבות מדי ינואר-פברואר עם העונה הבאה. אבל, למה לא? מדוע האיגוד והקבוצות מופתעים מדי שנה שעוד עונה מתרגשת עלינו. צריך לומר שאפו גדול למקצוענות של מכבי בנושא הזה. אני יכול רק לקוות שהאיגוד / המנהלת יבינו שזו הדרך לגרום לעייסק להיראות קצת יותר מקצועי, ולהכריח קבוצות להגיש מסגרת תקציבית סגורה לבקרה כבר באמצע יוני. ברגע שזה יקרה, הקבוצות יהיו ערוכות ויוכלו להתחיל לטפל בסגלים.

דבר אחרון בהחלט נוגע לתהייה התיאורטית של הרמלין בקשר להחלטות הטיפשיות בסופי משחקים בקשר לעבירות. ראיתי השבוע את ווייד מגיע לזריקה יחסית חופשית בסיום המשחק הרביעי של מיאמי מול בוסטון, וזה לא המקרה היחידי. נכון שזה נראה נאיבי, אבל אני באמת חושב שזה מגיע ממקום של אתוס ספורטיבי אחר, של פייר פליי - התפיסה שהטוב ביותר צריך להכריע, ולא המתחכם ביותר. זו הסיבה שקהלים ביתיים במשחקי בייסבול שורקים בוז לפיצ'רים שלהם, שבהוראת מאמנים עושים intentional walks לחובט הטוב ביותר של הקבוצה השנייה (חזיתי בזה במו עיני).

העבירות המכוונות הגיוניות, משחקות אותה בטוח, אבל אני מעדיף לראות מאמץ הגנתי אמיתי (אישית או אזורית) בניסיון לעצור קליעה, מאשר לראות עבירות מכוונות שחונקות את המשחק. מצליחים לעצור? שיחקתם אותה. לא מצליחים? יצרנו עוד סיפור גבורה שמזין את המור"קים עד כלות. רגי' מילר קולע 8 נקודות ברצף בגארדן; לארי ג'ונסון עושה מהלך של ארבע נקודות בפלייאוף מול אינדיאנה בגארדן; דריק שארפ קולע את שלשת הקריירה שלו מול ז'לגיריס; ולהבדיל, לארי בירד זורק שלשה שמפספסת במילימטרים אחרי זריקת הבייבי הוק של מג'יק בגמר של 1987, וקיבעה אותה כזריקת קלאץ'. ואני בטוח שיש עוד הרבה כאלה. נאיבי, כבר אמרתי?