ראשון הגיע המייל הזה:

שלומות לסר,

הסוגיה הזו מטרידה אותי הרבה זמן, ואין הזדמנות טובה מזו לשאול: האם כשאתה כותב אייטמון דוגמת "בלתי נסלח" אתה באמת מתכוון לכל מלה, או שבדעה צלולה ובכוונה תחילה אתה כותב בדיוק ההפך ממה שאתה חושב במטרה לנחס את שנואי נפשך?

מצד אחד, כשאני קורא את הדברים אני רואה ניתוח ענייני ומקצועי, שבקלות היה יכול להיכתב על ידי פרשנים אחרים בכלי תקשורת שונים. מצד שני, אם להאמין לרב"ס, הכל נעשה מתוך חישוב קר, ובהתבסס בעבר המפואר שלך בהמטת קללות על כל מי שאתה מפאר ומרומם, כביכול.

במלים אחרות, האם העובדה שהת'אנדר עשו קאמבק מהסרטים והעיפו קיבינימט את הספרס שנואי נפשך היא מבחינתך פדיחה לאחר שהימרת בגדול על תוצאה הפוכה? ואולי זה בדיוק מה שרצית, גם במחיר התבזות מקצועית פומבית?

אשמח לקבל תשובה כנה, למען יידע העם אחת ולתמיד למה מתכוון המשורר.

רפי

אחריו זה:

שחר שלום,

נורא רציתי לשאול אם טעים לך הכובע, שאתה צריך לאכול אחרי שאוקלהומה העיפה את סן אנטוניו, אבל נדמה לי (על אף שממש אינני אביב לביא) שבעצם הכל נעשה בהפוך על הפוך וכדי להפיל את פופוביץ'. פעם נאחס, תמיד נאחס, נכון?

אמיר ר.

ולבסוף גם זה:

טוב, יש גבול. או שאולי בעצם אין? כמה נאחס יכול להיות מרוכז באדם אחד? כל כך רציתי עוד אליפות! טבעת חמישית לפופ האליל ולדאנקן-מאנו-פארקר הבלתי נגמרים. הכל הלך לפי התכנית, עד שהופעת אתה.

ברגע הראשון, כשקראתי את האייטמון שכולו מלים טובות על הספרס, שמחתי. אמרתי לעצמי שאם הסר בכבודו ובעצמו, גדול שונאי הספרס בהיסטוריה, מרים ידיים ומכיר בגדולתה של הקבוצה, שום דבר כבר לא יעצור אותה בדרך לאליפות.

אבל אחרי כמה דקות, משהו התחיל להריח לי לא טוב. ככה? בכזו קלות אתה מוותר? שום פייט, שום תקווה לאוקלהומה? אפילו לא קטנה? פיצפונת? חשד עמום התחיל לקנן בי שמזימה של ממש נרקמת מעל דפי כדורסלע-האתר, שכל מטרתה להפיל את הספרס שלי. אתה, גדול המנחסים בתולדות הענף, תכתיר אותם קבל עם וסייבר-ספייס, כמו שאתה אוהב לומר, ובפועל יקרה בדיוק ההפך. למרבה הצער, ברור שצדקתי.

לא בדקתי במקומות אחרים, אבל לא חושב שיש לך מתחרים בתחום. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מזמין מעכשיו אייטמונים אוהדים ואופטימיים לעונה הבאה, כל עוד הם יעסקו באוקלהומה, לייקרס, מאבריקס וכל השאר, רק לא בספרס שלי, שחיסלת בכזו מיומנות.

עמיחי

שלום לשלושתכם,

הסוגיה הזו עולה אחת לכמה זמן, אבל אין לי בעיה לעסוק בה שוב, במיוחד אחרי דוגמה כל כך מובהקת כמו של סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי.

התשובה, לעניות דעתי הלא קובעת, נמצאת איפשהו באמצע. כשכתבתי רק לפני שבוע ש"על פי כל הסימנים, רק אסון טבע ספורטיבי בסדר גודל רציני ביותר ימנע מהחברים מטקסס את ההעפלה לגמר המערב, וככל הנראה גם את הזכייה באליפות" וגם ש"בעוד כל אחת משלוש הקבוצות האחרות (אוקלהומה, מיאמי, בוסטון) מתבססות בכל משחק על שניים-שלושה שחקנים, הספרס מתבססים על כדורסל. ומי שאוהב כדורסל, לא יכול שלא להעריך, להתרשם ולהתפעל" - התכוונתי לכל מלה.

באמת ובתמים חשבתי שהספרס יילכו עד הסוף. לחלוטין סברתי, ואני עדיין סובר, שלאורך כל העונה - כולל בחלקים נרחבים של חמישה מתוך ששת המשחקים מול הת'אנדר - הם שיחקו את הכדורסל היפה והנכון ביותר בליגה. גם המחמאות לפופוביץ' ולשחקניו היו אמיתיות, אפילו שזה עלה לי בלא מעט מאמץ וחריקת שיניים.