דוידה אנצ'ילוטו - 3.1.1974 עד 24.8.1997

אחד המקרים העצובים. בחור שמת בגיל 23 בלבד, אחרי 178 הופעות בליגה האיטלקית ו-12 נקודות בממוצע (57% אחוז לשתיים). נולד במסטרה, ליד ונציה, ושיחק שם בגילאים צעירים. הוא העביר את השנים הראשונות שלו בבוגרים בצד השני של איטליה, קאזרטה מהדרום.

בגובה 2.01 אנצ'ילוטו היה אחד הגארדים האירופיים הגבוהים ביותר, וקצת לפני מותו שקל הצעה להצטרף לחובנטוד בדאלונה ולצאת לראשונה מחוץ לליגה האיטלקית. בסופו של דבר הוא עבר בקיץ 1996 מפיסטויה לרומא. בשתי הקבוצות האלו היה מצוין עם 16.7 ו-16.8 נקודות למשחק בהתאמה. הוא נכלל גם בנבחרת איטליה תקופה ארוכה יחסית, אבל היה שולי למדי במערך ושיחק רק מעט.

בקיץ 1997 התמוטט אנצ'ילוטו במשחק אימון בעיר קטנה בשם גוביו ליד פרוג'ה בחבל אומבריה. הוא סבל משבץ מוחי והובהל לבית חולים ברומא. כעבור שבוע נקבע מותו. אוהדי כדורסל מכל קצוות איטליה הגיעו להלווייתו שנערכה במסטרה.

רומא תלתה על תקרת האולם הביתי שלה את הגופייה מספר 4 ששימשה אותו, לצד דגלי התארים בהם זכה המועדון לאורך השנים. מספר אולמות ספורט בערים שונות ברחבי איטליה נקראו על שמו.

אנריקו רבאלייה – 20.2.1976 עד 23.12.1999

גדל באימולה והוחתם על ידי וירטוס בולוניה בגיל צעיר מאוד. הוא הושאל לקבוצות אחרות, ביניהן וארזה, ובין השנים 1996 ל-1999 נכלל בסגל של בולוניה. הוא לא מצא בה מקום ממשי לדקות משחק, יען כי היתה קבוצה חזקה מאוד וברמה אירופית גבוהה ובנוסף גם סבל מפציעות ברכיים שהקשו עליו. הוא היה חלק מבולוניה שזכתה ביורוליג ב-1998 ובאליפות איטליה באותה שנה, כמו גם בגביע האיטלקי שנה מאוחר יותר.

"צ'יקו" חתם בקיץ 1999 בקאנטו ושיחק בה 15 משחקי ליגה, בהם פתח בחמישייה שמונה פעמים, שיחק 30 דקות לערב ורשם 8.8 נקודות בממוצע. שיחקו איתו אז, בין השאר, אנטונלו ריבה וטרנס רנצ'ר. דווקא כשנראה היה שמצא מקום לעצמו ושנותיו היפות עוד לפניו, הגיעה תאונת דרכים בפיאצ'נזה ששמה קץ לחייו.

רבאליה היה בדרכו לבית הוריו באימולה לאחר משחק ביתי של קאנטו נגד רג'ו אמיליה, שהסתיים בניצחון 73-78. הוא קלע בו 23 נקודות.

פאולו בארלרה – 8.9.1982 עד 17.12.2009

רבות דובר בפאולו בארלרה, סנטר בגובה 2.16 שבימיו בנבחרת הצעירה של איטליה נראה היה כי הוא יכול לתפוס עמדה משמעותית בעתיד בכדורסל האיטלקי. אלא שבארלרה, שנולד בליבריה, אפריקה, כאשר אביו הועסק שם כמהנדס, לא עשה את ההתקדמות המיוחלת ונאלץ להסתפק בקריירה סבירה ולא יותר במסגרתה נכלל בסגל הבוגר של נבחרת איטליה ורשם 13 הופעות.

בעייה מרכזית שמנעה ממנו התקדמות, היא מחלת הלוקמיה שהתגלתה אצלו, הלכה והחריפה ובסופו של דבר גם גרמה למותו.

בארלרה גדל בנוער של וירטוס בולוניה בגיל 17 ושנה אחת בלבד לאחר מכן התגלתה מחלתו. הוא המשיך לשחק ולהתאמן, אבל כעבור קצר בלבד החל להיאבק במחלה. הוא הושאל לקבוצה קטנה בקסטלמאג'ורה הסמוכה לבולוניה ואחר כך גם לביילה מהליגה הראשונה וחזר להראות יכולת טובה. הטכניקה היתה ונותרה שם כל הזמן, אבל הגוף נחלש עם הזמן.

ב-2008 הוא חזר לעונה האחרונה בחוזהו בבולוניה, ולא שיחק כלל. מצבו הפיזי הלך והורע ובסופו של דבר מת בבית חולים בבולוניה. הקריירה שלו הסתכמה ב-98 משחקי ליגה באיטליה, 1.7 נקודות ו-1.4 ריבאונדים ב-6 דקות בממוצע למשחק.

דוויין שינציוס

14.10.1968 עד 15.4.2012

הסנטר הענק (2.18) שיחק ב-NBA בניינטיז, אחרי שסיים קריירת מכללות באוניברסיטת פלורידה. סן אנטוניו בחרה בו במקום ה-24 בדראפט, אבל הוא שיחק בה עונה אחת בלבד לפני שהתגלגל לסקרמנטו, ניו ג'רזי, אינדיאנה, לוס אנג'לס קליפרס, בוסטון סלטיקס וקבוצות מליגת הפיתוח וליגה חצי מקצוענית.

מחוץ למגרש הוא זכור בעיקר בזכות התספורת הייחודית שלו ותפקיד שעשה בסרט "אדי", בו גילם כדורסלן רוסי בשם איוון ראדובדוביץ' המשחק בניו יורק ניקס. ב-2009 התגלה אצלו סוג נדיר של לוקמיה, ועל אף טיפולים שונים ותקווה כי נרפא חלה הסתבכות וב-2010 הוא מת ממחלתו.

האמריקאים, עם הסטטיסטיקות המשוגעות שלהם, מצאו ששינציוס הוא השחקן היחיד ב-SEC קונפרנס שקלע למעלה מ-1000 נקודות, הוריד יותר מ-800 ריבאונדים ובמקביל גם מסר יותר מ-250 אסיסטים וחסם יותר מ-250 זריקות.

בסן אנטוניו הוא נפצע בגב ושיחק, כאמור, עונה אחת בלבד. הג'נרל מנג'ר שם באותו זמן, בוב באס, לא אהב את התסרוקת המוזרה שלו והורה לו להסתפר. שינציוס עמד בבקשה ובהמשך שלח לבאס את שערותיו המקוצצות בדואר.

שורה של פציעות וניתוחים גרמו לכך ששיחק ב-217 משחקי NBA בלבד. הוא פתח בחמישייה ב-33 מהם וממוצעי הקריירה שלו הם 2.7 נקודות ו-2.5 ריבאונדים.

אורלנדו וולרידג' 16.12.1959 עד 31.5.2012

נולד בלואיזיאנה ומת בלואיזיאנה בבית הוריו וכך או אחרת, אחרת או כך, ייזכר כסקורר וכמעופף רציני ביותר בזמנו כששיחק 13 עונות ב-NBA בין 1981 ל-1994. הוא היה פיזי וגבוה (2.05) ואתלטי במיוחד ביחס לראשית התקופה בה שיחק. היו לו כישורים של סמול פורוורד בגוף של פאוור פורוורד. ואגב, היה בן משפחתו של וויליס ריד.

בתקופת המכללות שלו שיחק בנוטרדיים יחד עם ביל ליימבייר, איתו נפגש שוב בדטרויט פיסטונס בשנות התשעים. יחד הם הגיעו לפיינל פור המכללות ב-1978. בוירג'יניה לא מתים עליו: אי-אז ב-1981 הוא קלע סל ניצחון נגדם בשנייה האחרונה כדי לקטוע רצף של 28 ניצחונות.

שיקאגו בחרה בו במקום השישי בדראפט, ושם הוא שיחק בחמש העונות הראשונות שלו. הוא הספיק לשחק עם מייקל ג'ורדן הצעיר כאשר ב-1984/85 הוא קולע 22.9 נקודות בממוצע למשחק וג'ורדן בסביבות 28 לערב. עם זאת, לצד היכולת המצוינת שלו במגרש הפתוח היה חד ממדי יחסית ושיקאגו חיפשה מישהו מגוון יותר לצד ג'ורדן.

אחר כך המשיך לניו ג'רזי, לייקרס, נאגטס, דטרויט, מילווקי ופילדלפיה ובגיל 35 יצא לאירופה. ממוצעי ה-NBA
של וולרידג' הם 16 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים. בשלב מסוים של קריירת ה-NBA שלו עבר על חוקי השימוש הסמים של הליגה.

את סיום הקריירה עשה כדת וכדין באיטליה, כשהעביר עונה אחת עם בנטון טרוויזו ואחת עם בולוניה.

עם טרוויזו הוא זכה בגביע ספורטה לאחר ניצחון בגמר על טאו ויטוריה בו קלע 26 נקודות (הממוצע העונתי שלו היה 22.5). הוא הוסיף גם זכייה בגביע האיטלקי וכל זה תחת מייק ד'אנטוני ולצד פטאר נאומוסקי האלילי. עם בולוניה זכה בסופרקאפ האיטלקי שנה מאוחר יותר.

בעונה שלו בבולוניה פגש את מכבי ת"א בה שיחק אז טום צ'יימברס, והשניים החליפו חוויות בצדי המגרש מול עיניים נשיאותיות. הוא קלע 18 נקודות בניצחון האיטלקי בתל-אביב (83-86) ולצדו הרביץ תורה אריאן קומאזץ עם 26. צ'יימברס הגיב עם 21 וקטש ב-19.

אחרי ששב לארצות הברית ונח קצת הוא הפך למאמנה של לוס אנג'לס ספארקס ב-WNBA ואימן גם קבוצת גברים ב-ABA. זמן קצר לפני מותו, בקטע שלא הוסיף לו כבוד, נעצר בלואיזיאנה בעקבות גניבת צינורות אלומיניום בשווי 1,500 דולר. הוא שוחרר בערבות.

בסופו של דבר, וולרידג' שלא נכנע בקלות לחוקי המשיכה, נאלץ להיכנע ללבו ולמחלות ומת בגיל 52.