מודה, זה לא קרה לי כבר כמה וכמה שבועות טובים. העליתי לאתר את הקטע הזה בסביבות עשרה לשמונה בבוקר, קצת לפני הטיול היומי עם נגה סלע האגדית לגן דובדבן הסמוך, והחיבוק והנשיקה והקבועים.

תוך כדי כתיבה הרצתי את הקליפ של 'מידנייט סאמר דרים', של הסטרנגלרס, הלוא הם החונקים בכבודם ובעצמם, ובבת אחת הרגשתי מחנק משולב בצמרמורת לכמה שניות טובות. ממליץ לכם לקרוע את הרמקולים.

כמה מדהים הוא השיר הזה. וכמה שהוא מיוחד.

וכמה שנים לא שמעתי אותו.

וכמה זמן שרציתי בעצם להציב אותו כאן, ב'שיר אחד ביום', ואפילו לא הייתי מודע לזה.

וכמה טוב שהוצאתי את זה מהתיוק בראש וסוף-סוף מימשתי את הרצון החבוי עמוק.

אם אתם מכירים את השיר הזה, אני בטוח שהוא עושה לכם את זה. אם לא משמיעה ראשונה, אז משמיעה שנייה. שיר חורפי קלאסי. יכול להיות שהייתי צריך להניח אותו כאן בעוד חודש או חודשיים, אבל לא יכולתי להתאפק ורצתי לבשל לכם אותו לפני שאשכח מקיומו שוב למשך שנה או שנתיים, כפי שכבר קרה לא פעם.

ואם אתם לא מכירים? תקשיבו שוב, אל תבטלו בהינף יד. קסום, קסום הוא השיר. והסטרנגלרס בכלל. ויש להם לפחות מאה ועשרים וארבעה אלף ומאתיים שבעים וששה שירים נהדרים. וזה רק אחד מהם.

וכמה הם בריטיים. בריטיים כמו שצריך להיות, ומהסוג המחוספס דווקא.

בהזדמנות הזו הנה עוד כמה שמות של שירים גדולים שלהם:

Strange little girl

Skin deep

Golden brown

Always the sun

All the day and all of the night

Nice in nice

La folie

Let me down easy

וגם בונוס: לינק נוסף לעוד אחד גדול שלהם.

לא, לא "גולדן בראון", אפילו שהיה אחד הלהיטים הכי מושמעים ברדיו בזמנו בישראל, ובטח גם בעולם כולו. הוא פשוט כל כך יצא מכל החורים, שאפילו ממרחק של עשרים שנים בערך אין לי סבלנות להקשיב לו שוב. היה שיר השנה ברשת ג' נדמה לי, לא מתחייב.

בואו נלך לסיום למשהו מוקדם יותר, קצבי יותר, רעשני יותר.

No more heroes

קטע שלקוח מ-1977. אתם מכירים את השנה הזו בזכות גביע אירופה של מכבי ת"א אחרי הניצחון על מובילג'ירג'י וארזה 77-78 באולם פיוניר בבלגרד, נכון? עכשיו תכירו אותה גם בזכות אחד הקטעים היותר מפורסמים של החונקים מראשית הדרך.