ארבעה מכובדים הופיעו כאן לאורך כל השבוע שעבר בחידת NBA, והעם צהל ושמח וגם פתר בהמוניו. אוהב מנש העם, מה יש לומר. רבים מבני העם (ואיפה בנותיו, איפה?) כל כך נהנו עד ששלחו פתרונות מפורטים ביותר. אחד מהם יוצג בהמשך כדוגמה.

שמא נעשה את זה קצר ולעניין, כדי להתקדם הלאה? שמא אינדיד.

מצד ימין, גבוה ומוסתר חלקית, פרנק בריקובסקי ששיחק עונה אחת במכבי ת"א במהלך שנות השמונים. באמצע, מריע, הרסי הוקינס, ומשמאל, מריע אפילו יותר, שון קמפ. יושב על הספסל בקצה השמאלי דייויד ווינגייט עם המספר 25 על הטרנינג.

ימי סיאטל העליזים עוד בטרם התגלגל המועדון הזה לאוקלהומה סיטי.

הערכות שונות בין הפותרים דיברו על כך שהחבר'ה חוגגים את העלייה לגמר ב-1996 (הפסידו 4-2 לשיקאגו). ייתכן, אולי. אפשרי. מי יודע. לא נכחיש זאת.

אגב, על אף ערנות רבה של העם שפתר בהמוניו, כאמור, היה מפתיע למדי לראות כיצד חולפת לה תהילת העם ואיך יותר ויותר אנשים לא זוכרים את בריקובסקי.

אחד קרא לו בריצ'קובסקי. אחד קרא לו בריקאווסקי, ברקאוזקי. היי, והרי זה בריקובסקי-שלנו, כבר שכחתם?

ואגב, רבים הזכירו דמיון בין דייויד ווינגייט לסקוטי פיפן, ששיחק מולו בסדרת הגמר בהנחה שהצילום הזה באמת לקוח מגמר 1996.

והנה שמות שועי עולם שזיהו את כל הארבעה: עודד סלע, יוני בלי שם משפחה, אלמוג יעקובי, רונן גורביץ', איתמר רייצס, גילעד שחר, אורן עפרון, גל גרינברג, אוריון דמארי, תום אלטוס, מיקי גולד, אודי הירש, סר ש. הרמלין, אבי בומנדיל, חגי זינגר, יואב פינקלמן, רמי ניר, עמי פינקל, עידו ולדמן, יוסי לוי, תני פרנק, דני סמיד, גלעד ערמון, נדב כהן, עודד פאר, חנן בארי, אלעד "איש הזאב" זאבי, מוטי אנגלשטיין, עמית בן דוד, צורקה, ניר כהן, דוד מלצר, אודי כהנים, ירון רוטנברג.

אגב, היו גם כמה וכמה (וכמה!) שגיאות בעיקר בנוגע לבריקובסקי: אחד כתב סטיב שפלר, אחד ג'ים מקילוויין, שניים הלכו על דטלף שרמפף ועוד כהנה וכשמה.

העברתי את כל השמות לאנ-דנ-דינו ראדג'ה, שאחד הפותרים התשעשע על חשבונו וקרא לו אנ-דנ-דינו זאור, ואחרי מספר דקות הגיע הסמס המיוחל. ראדג'ה כתב בו שהזוכה הפעם הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

תני פרנק! יאאאא אולוהייים, תני! זכית במדבקת כדורסלע!

שוב! או כך לפחות נדמה לי, על אף שאינני.

שלח לי את כתובתך המלאה חבר, ותקבל עד אליה מדבקת כדורסלע-האתר, לא פחתו ולא יותר.

והנה התשובה של תני פרנק, האיש שלוקח בכבוד רב מדבקת כדורסלע הביתה.

"לא יכולתי שלא לענות לשאלה שנשאלת. על אף שאינני אביב לביא, המתרכז בימים אלה בצרות הבירוקרטיה בתכניתו בגל"צ, נדמה לי כי מדובר בחבורת הסיאטל סופרסוניקס בימיה הגדולים, לפני שעברו טרנספורמציה והפכו להיות הת'אנדר.

בתמונה זיהיתי ישר את שון קמפ, אחד המטביעים הגדולים של שנות ה-90' ובכלל, מספר 40 עם הפנים כלפי מטה ואגרוף מונף ספק בשל סיפוק ספק בשל וידוא הריגה לשחקן יריב השוכב מתחתיו.

מימינו מניף את אגרופיו בהיסוס-מה עומד מספר 33 הרסי הוקינס, אחד מצלעות החמישייה הפחות זכורות אך היותר יעילות. משמאל יושב מנומנם החבר דיוויד וינגייט שעבר ביחד עם הוקינס לסוניקס תמורת קנדל גיל אי שם באמצע העשור הקודם-קודם.

ה-white guy מצד ימין הוא לא דטלף שרמפף, על אף שאשמח להיזכר גם בו באחד מן הימים, אלא פרנק בריקובסקי, שזכה ללהטט גם במדי מכבי בשנות ה-80'. זיהויו (בתקווה) של בריקובסקי מביאני למסקנה כי מדובר בעונת 95'-96', היא-היא ה-עונה של הסוניקס שעשו את דרכם עד הגמר וההפסד הכואב לשיקאגו של ג'ורדן גרסה 2.0".

נאה, נאה מאוד.

ועד כאן חידת סיאטל סופרסוניקס, אחת חדשה כבר ממתינה לכם. צאו ופצחו אותה בני העם (ובמטותא, גם בנותיו).

שלומות ונצורות בשלב זה, ובהצלחה.