היסטוריית הכדורסל האמריקאי רצופה שחקנים שהם מספר 2 קלאסיים, לא במובן הטכני של המיקום במגרש אלא השחקנים המסייעים הטובים בהיסטוריה. אלו שמסייעים לשחקן הפרנצ'ייז כשלא הולך, כשהוא פצוע, כשהוא יורד לספסל ומישהו צריך להוביל את חבורת המחליפים.

שחקנים כאלו נתנו לאורך ההיסטוריה מספרים של אולסטאר, חלקם גם היו אולסטארים בעצמם. הם מכרו חולצות ומשכו קהל, שודרגו בשכר ונהנו ממעמד בקבוצה שרק המנהיג היה מעליהם בהיררכיה.

מגוון גדול של שחקנים כאלו בכל התפקידים על המגרש היו לאורך השנים, מרכזים ועד סנטרים. שליפות מהירות? קלייד דרקסלר ליד אולאג'וואן (למרות שהיה בסוף הקריירה), גיימס וורת'י ליד מג'יק ועוד רבים וטובים. אפילו עד לואל דנג ליד דריק רוז ב-2012.

וכאן אנו מתקדמים ונוגעים במכנה המשותף לאורך כל השנים של שחקני העילית האלו. היה להם נוח לא להיות מובילים. הם לא תפקדו טוב כמספר 1, בעיקר מנטאלית. הם היו מצוינים, אפילו מעולים ובין הטובים בעולם כששיחקו לצד שחקן שטוב מהם, שהוא זה שמוביל אותם, הוא זה שלוקח את הזריקה האחרונה וכל האחריות עליו. הוא זה שמוביל.

קלייד דרקסלר לא לקח אליפות עד שחבר להאקים. הוא היה אחד מהשחקנים המסייעים הטובים בעולם, אבל לא היה מסוגל להוביל בעצמו.

גם יואינג היה כזה. הוא לא לקח אליפות כי הוא לא זכה לשחק עם שחקן כדורסל טוב ממנו, והוא היה סנטר מצוין.

וקצת לפני הפואנטה הסופית והתייחסות לזמן המודרני, הנה רשימת שחקנים חלקית בלבד, ככה בשליפה מהזיכרון (אני בטוח שכל מי שקורא את זה יוכל לשלוף עוד כמה וכמה שמות טובים לא פחות) של שחקנים מסייעים מהטובים בהיסטוריה:

קווין ג'ונסון מספר 2 לסר צ'ארלס בארקלי. קארל מלון מספר 2 לג'ון סטוקטון (בדיוק בסדר הזה, כן), דיוויד רובינסון לטים דאנקן (לא טעות), ג'ו דומארס (מבחירה שלו) לאיזיאה תומאס.

לדעתי האישית והלא קובעת, סקוטי פיפן היה השחקן המסייע הטוב בהיסטוריה. בכל זמן נתון במהלך הקריירה שלו הוא היה אחד מ-15 השחקנים הטובים ביותר בעולם. הוא יכול היה לעשות זאת רק כיוון ששיחק ליד מייקל. כשהוא היה לבד בשנים שג'ורדן הלך לשחק בייסבול הוא נתן עונות טובות, אבל כולם ידעו שהוא לא עשוי מחומר של זכר אלפא.

כאמור, סקוטי פיפן היה השחקן המסיע הטוב בהיסטוריה עד, וכאן אולי אוכל את הכובע בעתיד - עד לברון ג'יימס. ללברון יש את כל תכונות האופי של שחקן מסייע. הוא נוטה למסור בזמן ובמקום ששחקן פרנצ'ייז היה זורק, במיוחד בסוף משחקים, הוא נוטה ליפול ולנסות לקבל שריקות מהשופטים במקום ששחקן מוביל היה דוחף ומשיג את שלו - בכדורסל, הוא מרבה לדבר ולהתנהג על המגרש כאילו הוא מנותק מהמשחק עצמו, מהרעב, מהניצוץ והדחף הפנימי של שחקן שמאמין שהוא הטוב בעולם - בכדורסל ולא במכירת חולצות.

לברון ג'יימס הוא שחקן הכדורסל ופריק אתלטי הטוב ביותר בעולם - אבל הוא לא יוביל קבוצה על הגב שלו עד שישחק עם שחקן טוב ממנו.

רק הזמן יוכיח אם יש משהו בדברים שלי, או שכל זה מסתכם בתחושות בטן מופרכות.

איתי קדם