באקראי, אתמול בלילה, אחרי עוד יום מרתק של שידורים מהאולימפיאדה, גיליתי שקרייג סמית' חתם בהפועל ירושלים. החתמה מעניינת של שחקן שמאחוריו שש עונות ב-NBA, אבל מה שתפס לי את העין היה דווקא ציטוט של שרון דרוקר, הלוא הוא מאמננו העתידי: "סמית' הוא עוד שחקן חשוב בדרך לבנות קבוצה חזקה ומשמעותית גם לליגה הישראלית וגם לאירופה".

לקח לי קצת זמן להתאושש ולהבין מי נגד מי ולמה, ובעיקר בשביל מה משחקים כאן לאורך עונה שלמה.

הפועל ירושלים באירופה?

גם העונה?

הם הרי הפסידו להפועל חולון בפלייאוף, סיימו במקום השישי. יש חוקיות בכלל בעניין הזה של גביעי אירופה? מה קובע מי הולך לאן ומתי?

פניתי לשותפי לשיחת המסנג'ר, סוג של אליל יודע כל, כולל מה שלא צריך לדעת, וזה מה שהוא אמר: מכבי אשדוד שסיימה שנייה פרשה מהיורוקאפ, מכבי ראשל"צ שסיימה שלישית לא נרשמה בכלל, הפועל חולון הרביעית רצתה יורוצ'אלנג'. נשארה ירושלים שגם אם תרד ליגה ירצו אותה ביול"ב, וג"ג שצריכה לזכות באליפות כדי שראשי יול"ב ששונאים אותה לא יוכלו להתעלם ממנה.

ג"ג הולכת לעונה נוספת בבלקנית. אלופת המפעל. למה לא לטפס קצת ברמה ולגשת ליורוצ'אלנג'? לא ברור.

וזה עוד מבלי להזכיר את מכבי ת"א שתשחק ביורוליג גם אם תסיים רביעית בעונה הבאה, נניח.

תעשיית הוויילד קארדס מעולם לא נראתה יותר חרטאבונה-באבונה. בעצם, היא כזו כבר שנים. פשוט התנתקתי קצת לנוכח אירועי האולימפיאדה, ופתאום נזכרתי, יען תיכף מסתיימים שידורינו.

הלאה, קבלו חידה באמצע הקיץ: לורנס היל, טיילר סמית', פרנק האסל. באיזו קבוצה הם עומדים לשחק בעונה הבאה? התשובה: הפועל חולון. רביעיית הזרים הקודמת התפוגגה, וצריך להתרגל לשמות חדשים. כרגיל פה, קבוצה שעושה קצת קולות של הצלחה מיד מתפזרת ונבנית מהתחלה.

ויש עוד.

מסקנות קצרות וחלקיות מהאולימפיאדה:

יש יותר מדי אתלטיות רזות מדי. בעיקר הרוסיות. מה הולך שם, רעב כבד? שאוחיון (קובאן) ונעימי (טריומף) ילוו להם כמה רובלים לקנות אוכל.

יש יותר מדי רצי 100 מטר עושים דאווינים למצלמות כאילו הם מתאבקים בשקר הזה, איך קוראים לו, WW-משהו.

היידה נטע ריבקין, היידה, היידה, היידה! עם הסרט והכדור ומה לא. חשוב פי כמה מביפ ישראלי מיותר, ודאי נאה בהרבה.

מאיר איינשטיין נשמע כמו נערה מאוהבת כפי שלא נשמע מעולם, כאשר הוא מדבר על בולט.

ערוץ 1 שידר יותר מדי תקצירים או תכניות סיכום או תכנית בידור או שידורים חוזרים, בזמן שתחרויות ספורט לגיטימיות ומעלה התקיימו בזמן אמת. בחו"כ!

סקופון שהתברר לפתע: רעיית הנשיא חובבת קפיצות לבריכה מ-10 מטרים. לא, לא בעצמה. לראות, וגם זה רק עד שפתאום נמאס לה. אבל היי, תנו לה רספקט: ישבה לראות ב-23.00 בלילה את ג'מייקה שוברת שיא עולמי במרוץ השליחים למאה מטר, כן?

רגע, הפסקה: לדעתי, אגב, נבחרת ישראל בכדורסל צריכה לצאת בכל רגע למונטנגרו, כדי לפתוח את משחקיה בבית א' של מוקדמות אליפות אירופה. מישהו שמע על זה משהו? ראה? יודע?

היידה אלכס טיוס, החרגול המקפץ. תרגיל מספר 1, עיקרי וכמעט היחיד שעובד: זורקים לו לשמיים ויורדים להגנה. נראה כמה זמן זה יחזיק.

אחרון חביב: בשבועות האחרונים נכנסתי חזק מאוד לענייני "דקסטר", באיחור נשיאותי-אופנתי רב ועצום, כרגיל. סליחה ומחילה מראש אם בזמן הקרוב תראו אזכורים רבים מספור לעניין הזה בשורה הרצה.

בינתיים, מי שמכיר את הסדרה ישמח לפגוש, או להיזכר אם כבר נתקל, בקטע הבא.

שלומות ונצורות בשלב זה.