נמצאו עקבותיו של אנדי איבי.

אותו איבי, שכל כך ריתק וסקרן אותי בעונה היחידה שלו בארץ אי-אז ב-2007/08 עם בני השרון.

נראה פתאום כל כך ישן. הייתי אז עמוק בעניינים. היו לי הסיבות שלי. באנגלית זה נשמע יותר.

ועכשיו, בחלוף ארבע שנים מתום העונה ההיא, אני מתקשה לומר שהמעקב שלי אחר ליגת קזינו הדוק ואינטנסיבי באותה מידה. חלק מהסיבות שהיו לי אז, כמו תוכנית האינטרנט השבועית ב-ONE עם מירון ארונוביץ', כבר לא רלוונטיות.

נהגתי לקרוא אז לבני השרון "קבוצתי האהודה" הרבה בזכות ג'ייסון וויליאמס, קוקי בלצ'ר ואנדי איבי, שיחד עם מאירק'ה רב הרושם, ארז כץ, ניצן חנוכי ובהמשך גם רוד גריזארד הרכיבו קבוצה שקשה להכניע תחת אפי בירנבוים.

בעונה ההיא בני השרון שרטה, משכה ונשכה, וחלק גדול מהמשחקים שלה היו לא יפים לעין, אבל היה בה רוח מיוחדת. אני זוכר שראיתי את המשחק שלה נגד מכבי ת"א בפיינל פור שבו הפסידה 57-55 והבטחתי לעצמי לכתוב פעם פרק מיוחד עם המשחק הזה. כן, זה המשחק ההוא עם הזריקה של ארז כץ לשלוש בסיום. סל והם בגמר. החטאה – ומכבי ת"א תפסיד שם להפועל חולון.

נשאבתי למשחק הזה. הוא היה שונה מהרבה מאוד משחקים אפילו של בני השרון עצמה. הרבע השני הסתיים ב-4-7 למכבי ת"א אחרי 22-22 בראשון. בתום שלושה רבעים בני השרון הובילה ב-6. היתה אווירה של סנסציה, של פאניקה. תחושות שהלכו עם מכבי ת"א גם לגמר וליוו אותה בהפסד להפועל חולון מסל של מאליק "וואט דיד מורן רוט טולד מי" דיקסון וסיים, הפעם כנראה סופית, את הקדנציות החוזרות ונשנות של צביקה שרף במכבי ת"א.

משחק אמוציונלי במיוחד עם סיום מדכדך במיוחד לבני השרון.

אבל בימינו, מי זוכר. ארבע שנים עברו מאז. נראה כמו חצי חיים.

ג'ייסון וויליאמס קלע במשחק ההוא 25 נקודות. הוא נבחר בסיום אותה עונה ל'חביב נולד' והפך בכך לחביב הסיפרה. פלא שבירנבוים, שהגיע למכבי ת"א אחרי עידן ועידנים בהמשך לאותה עונה, לקח אותו איתו?

ואיבי? רק 2 מ-7 מהשדה, 6 נקודות ו-8 ריבאונדים ב-21 דקות ובלי חסימות. משחק עצבני שלו.

אבל נסחפתי, רגע.

איבי היה אחד השחקנים הכי מעניינים שראיתי כאן זה שנים: ריבאונדר בחסד, חוסם גדול, מוכשר גם בהתקפה, אבל נוטה לשחק רק כשמתחשק לו. בשאר הזמן הוא עושה כאילו, בערך, ליד. הוא לא באמת שם.

באותה תקופה מלאו דפי כדורסלע-האתר באייטמונים סביב, על וליד משחקים של בני השרון ובעיקר בעניין וויליאמס ואיבי. בסיום אותה עונה הוא עזב ולא חזר מאז. 14.4 נקודות, 8.5 ריבאונדים (מלך הריבאונדים), 1.5 חטיפות ו-1.1 חסימות ב-27 דקות. יופי של כישרון.

היו שחקנים עם מספרים כאלה, היו גם עם מספרים טובים מאלה, אבל ראיתי בו משהו מיוחד. כנראה שהראש באמת מפריע כמו שתיארו רבים, או שאולי סתם טעיתי לגביו והוא לא יותר משחקן לקבוצות קטנות. וכמו בהרבה מקרים של זרים בבני השרון הוא הגיע לכאן צעיר מאוד וכמי שעושה עונה ראשונה בכדורסל האירופי.

הייתי משוכנע אז שצריך לשים יד על שחקן כזה לטווח ארוך. זכור לי שאחרי אותה עונה הוא עבר לשחק בפרארה, איטליה. מאז די נשכח, לפחות מבחינתי. עכשיו, בסך הכל בן 28, הוא פתאום עלה על הרדאר מחדש. שוב באיטליה, הפעם בליגה הראשונה. חתם באבלינו.

הנה השלמת התמונה:

בפרארה הרביץ 12.5 נקודות ו-6.1 ריבאונדים.

עונה לאחר מכן ירד לשתי עונות בליגה השנייה. קודם ברימיני עם 15.3 ו-13.6 וגם 23 דאבל-דאבל מתוך 30 משחקים, ואחר כך באימולה בה הרביץ 19.3 ו-9.2.

2011/12 מצאה אותו בבלאגן: קודם לימוז' בצרפת, אחר כך באיזושהי תקופה קצרה בלבנון ומשם לשתי קבוצות בסין.

הוא סיים עם הקבוצה הסינית שלו עם 29 נקודות ו-18.2 ריבאונדים, אבל כבר שמענו ולמדנו לא מעט על הליגה הזו. סר ש. הרמלין הקשיש מרביץ שם 14 ו-10 ב-25 דקות, זו לפחות השמועה.

זה כנראה הראש באמת, או אולי ההרגלים שרב"ס נוהג להזכיר אותם מפעם לפעם בשם הקוד "עשבים". וכנראה שגם וגם, כי אם הראש לא חזק מספיק העשבים משתלטים על החיים.

כך או אחרת, אחרת או כך, האיש לא החזיק יותר מעונה אחת באף תחנה מאז הגיע לאירופה. בני השרון לא לבד, מתברר.

ובינתיים, היידה אנדי איבי, היידה היידה היידה! לשנה הבאה בירושלים הבנויה, או בכל מקום אחר שתרצה בין גבולותינו.

עד אז תן עונה טובה באבלינו, תן.

שלומות ונצורות בשלב זה.