לפעמים אני עסוק במחשבות חסרות תכלית או רווח. למשל, איך בכל זאת, למרות הקשיים והכבדות הכללית, אצליח לכתוב עוד ספר, להתרגש מזה, להסתקרן מזה, ולצלוח את המאבקים היומיומיים בשלום רק כדי שמעטים יקנו אותו.

או למשל, איך גורמים לספטמבר להיראות קצת אחרת מאחיו הצעירים יולי-אוגוסט, ולקבל תפנית קרירה בעלילה כבר עכשיו, בראשיתו, מבלי לשמוע מהחזאים: היום צפויה התחממות נוספת.

גלי עטרי ואסתר שמיר שרות על "השנה מתחילה באמצע ספטמבר" וגרין דיי הרביצו קטע מצוין עם "wake me up when September ends", אבל כולם יודעים שלפני סוף אוקטובר אין על מה לדבר. חזית חמה תמשיך להגיע מסעודיה, עוד יותר חמה תגיע ממצרים. ורק הנורבגים המזורגגים ישנים בעמידה. איפה הם כשצריך אותם באמת עם איזו חזית קרה, קרה מאוד, להשקיט פה את המערכת?

עוד לפני שייגמר החום תגיע עונת הכדורסל. עובדה, אתמול ערכו ברוב הדר ופאר את הגרלות המשחקים לעונה הבאה. ליגת לוטו, שהיתה פעם ליגת ווינר, חזרה להיות כזו, אם כי דבר לא יעזור מבחינתנו: זו היתה ונשארה ליגת קזינו. שמה הרשמי של הליגה הזו בכדורסלע-האתר. תאריך הפתיחה: 14 באוקטובר.

יעברו חודשיים נוספים עד שנכיר את שמות כל הזרים, ושלושה שבועות נוספים כדי להכיר את אלה שהחליפו חלק מהחדשים. אני מקווה שתהיה לי סבלנות, בשנה-שנתיים האחרונות הרגשתי נתק משמעותי מאוד מהליגה, לקח לי המון זמן להתחבר בין השאר בגלל מספר הזרים החדשים הגדול שפתח את העונה.

עדיין לא החלטתי סופית עם עצמי מה מתאים לי יותר: ערב הכדורסל של ישראל עם הנוכחות בעמידה באולפן (שישבו כבר לעזאזל) של מאיה רונן ואלי סהר, והקפיצות ממשחק למשחק, או סתם צפייה במשחק ליגה אחד זניח וטיפוסי בין בני הרצליה לברק נתניה מהתחלה עד הסוף. הארד קור ליגה ישראלית למכורים בלבד. ייתכן שאגיע למסקנות מתישהו בקרוב והעם יידע מזאת ראשון.

בינתיים, הבונבון היומי הוא צפייה מאוחרת אל תוך הלילה בפרק יומי משידורים חוזרים של "דקסטר", סדרה שהצטרפתי אליה באיחור רב ומשודרת בשבועות האחרונים מההתחלה. התגלית המרעישה: ג'ון לית'גו, שמשחקת את הרוצח ארתור מיצ'ל, וג'ורג' קארל מדנבר נאגטס דומים לאללה.

העם מוזמן לבדוק זאת אישית.

ענייני הנבחרת מקבלים רגיעון עם הניצחונות הצפויים על איסלנד וסלובקיה בנוקיה-ההיכל, זמן לשיפור סטטיסטיקות ו-8 מ-9 מהשדה לאלכס טיוס. אולי גם קליעת עונשין סוף-סוף.

ובינתיים, הנה עוד כמה מחשבות שטרם מצאו דרכן לפרסום כאן בכדורסלע-האתר, ואולי בכלל.

יובל נעימי, מדווחים המדווחים, ירוויח בעונה הקרובה 700 אלף דולר בטריומף, הקבוצה החדשה שלו ברוסיה. הוא השחקן ה-13 בנבחרת ישראל נכון להיום. מי היה מאמין שנגיע למצבים כאלה.

והנה מבט על דקות המשחק של יוגב אוחיון במשחקים החשובים בטורניר הנוכחי: פעמיים 35 מול מונטנגרו, 36 נגד סרביה, 36 ו-39 נגד אסטוניה. שנה בלבד אחורה, אליפות אירופה בליטא: לא שותף נגד סרביה, 10 מול גרמניה וצרפת, 13 נגד איטליה ו-14 מול לטביה. בבורסה כבר היו מקימים ועדת חקירה לגבי דבר כזה בטענה להרצת מניות.

עומרי כספי נכנס לרצף של שלושה משחקים בהם קלע 20 נקודות ויותר, כיאה לשחקני NBA שמגיעים ליבשת השנה לשחק קצת עם הילידים ולהרביץ בהם תורה.

מירזה טלטוביץ', סקורר ללא חת, שעומד להצטרף העונה ל-NBA בפעם הראשונה, מכתת רגליים במוקדמות האליפות עם בוסניה-הרצגובינה וכמעט שלא יורד מהמגרש. זורק את ה-20, אולי 25 זריקות שלו לסל, קולע את ה-25 נקודות בערב, ולא מתרגש מדי מהמעבר או מהאפשרות שייפצע. יכול היה בקלות לומר שאחרי שנים בנבחרת הוא שם הפעם את עתידו האישי לפני כל דבר אחר, ולא עשה את זה. נעריכו ונכבדו על כך ואם היה כאן "נאה" לדברים מהסוג הזה – טלטוביץ' היה מקבל.

ובבני הרצליה חגיגה אמיתית: רועי איילון, בן אלטיט, עוז חזקיה, גיא לביא ואליאב אוחנון בסגל הבוגרים. כולם שחקנים צעירים ומוכשרים, חלקם מנבחרת העתודה, חלקם מהאקדמיה, חלקם מבית הספר היובל שזכה באליפות בעונה שעברה. לביא היה שם עוד קודם, גם איילון. ולאן כל זה הולך? אם לעוד עונה שבה הטוויטים קרטרים משחקים 38 דקות למשחק, חבל על הזמן של כולנו.

ובנימה אופטימית זו ניפרד.

שלומות ונצורות בשלב זה.