הרביצותי ביום שישי אייטמון אינפורמטיבי באופיו, שדיבר על ימים שחלפו ואינם וזרים שמשחקים פה עונה-שנתיים ועוברים הלאה. רחוק מאוד ממה שאני נוהג לכנות "אי-אז בימים", תקופות שבהן כדורסלן זר נשאר לעתים לחמש-שש-שמונה עונות בליגה הישראלית.

היינו לתחנת מעבר, היינו. נתקשה להכחיש זאת, אף לא נכחד.

ברם אולם ואף על פי כן, או בקיצור באועפ"כ, האייטמון ההוא לא יכול להיות שלם מבלי הסקירה העוד-יותר-אינפורמטיבית-הבאה. על פיה יתברר עד כמה לתחנת מעבר היינו, וכל איש הישר בעיניו יעשה מבלי הדרת כבוד והתחשבות ברצונות הנשיאותיים.

שימו לב לשחקני הטופ 20 בטבלת המדד המשוקלל האישי, ולמה שקרה איתם הקיץ:

בראיינט דאנסטון הוביל את כולם, היום הוא באיטליה.

בריאן אסברי דורג שני, עכשיו הוא בספרד.

רומאו טראוויס היה שלישי, עכשיו הוא בקרואטיה.

ג'וש דאנקן דורג רביעי, צדיק בסדום הינו וחתם בירושלים. גם היא צדיקה, בעצם.

דווין מיצ'ל, ברנדון באומן, דרווין קיצ'ן – הראשון באוקראינה, השני וואלה-לא-יודע-איפה והשלישי בפנתינאייקוס.

טוויטי קרטר – ציבונה, לא? (ישחק עם די ג'יי סטרוברי מהפועל ירושלים).

אדריאן יוטר – נשאר כאן, צדיק. צדיקה גם מכבי ראשל"צ.

סילבן לנדסברג – ישראלי ברמת זר, לא היה ספק שיגיע למכבי ת"א וזה בדיוק מה שקרה.

אדריאן בנקס ואלכס טיוס (גם ישראלי ברמת זר, אבל נגר אימים. בכל מקרה, בעונה שעברה עדיין שיחק כזר) – איטליה.

פול דילייני וג'וש קרטר – רוסיה ורוסיה.

ריצ'אאוט הנדריקס ורון לואיס – איטליה וטורקיה.

טזמין מיצ'ל וליאור אליהו – רוסיה והישראלי הכי טוב בליגה, שלא מספיק טוב ל-NBA ולא מספיק רוצה להיות במקום אחר. בקיצור, לא נחשב.

אייזיק רוזפלט – ישראלי, אסיר תודה ששלפו אותו מהליגה השנייה ולא ילך לשום מקום.

ג'ו קרופורד – סוגר את רשימת העשרים וגם הוא לא נשאר פה. סיים את העונה עם פציעה ובכל מקרה, ספק אם כשיר עדיין.

שורה תחתונה: ג'וש דאנקן, אדריאן יוטר.

תודה רבה.

זה מה יש.