זה לא היה על הכביש המתפתל בין עכו לצפת, וגם לא בטבריה על המזח יורד עד לאילת.

בסך הכל בכביש בין חולון לרמת גן אחרי הניצחון של הפועל חולון על ארמיה מטיביליסי ביורוצ'אלנג', אבל הספקתי להעביר כמה וכמה (וכמה!) מחשבות.

בהיעדר אנרגיות או זמן לאייטמונים מסודרים בעלי היגיון רציף, חשבתי שזה יופי של פתרון: שגר אייטמונך על פני המים ולך לישון.

מחשבות.

שחקן מעניין, פרנק האסל. 2.03 מ', אבל נראה 2.07 כזה.

צריך לכתוב אייטמון לכדורסלע, זה לא יכול להימשך ככה.

חם לאללה באולם בחולון, שערוריה.

אז רו"ח ד. שמיר בכל זאת עם משקפיים? היה נדמה לי, על אף שאינני, שעבר לעדשות. כבר תכננתי לגשת אליו ולבקש את המשקפיים מפעם, כדי להציב אותם למכירה פומבית ב"אוצר הנשיא".

קטע עם מוטי דניאל ופיני גרשון. הראשון אומר הפועל יונט חולון פעמיים ולא מפספס את הספונסר, השני מדבר בעיקר על תקציבים, נוער, עתיד, זיקה. פעם, אם היו שואלים אותם, מוטי היה מדבר על מכבי עלית ת"א? גרשון היה מדבר על ילדים ונוער, או מתמקד בהפגזה על "המטרה: פיינל פור ביורוליג"? ככה זה, החיים משתנים, התפקידים מתחלפים והמטרות אחרות.

גדול מוטי, איך עלה שם לנקות את המשטח כאחרון הילדים זבי החוטם.

יש לי שלושה ילדים. איתי, נגה ותומר. יא אולוהייים, מתי הספקתי? ואיך הם גדלו!

מעניין אם רעיית הצליחה להסתדר עם הסטאר, או ששוב הוא עשה לה בית ספר ויצא-נכנס-יצא-נכנס מהמיטה שוב ושוב.

קצת עייף.

בעצם, מאוד עייף.

יש מחר נסיעה לחיפה, לתיכוניים. ומכבי ת"א ביורוליג מתחיל רק ברבע לעשר, למי יש כוח לשלב הבתים ביורוליג? ססססאמק. יום ארוך.

לקנות ראשי דיו למדפסת, שחור וצבעוני.

למסור צ'קים בגן של הסטאר. מה הייתי עושה בלעדיו? תומר, תומר, שם יפה. תומר. היום הוא כבר גדול-גדול. איזה מתוק. כל לילה שעובר ואני לא לידו, קורא סיפור או אומר לילה טוב - הוא לילה מבוזבז.

איזה כיף לנסוע כשהכביש פתוח לגמרי כמו עכשיו. איזה כיף יכול היה להיות, אם הכבישים היו פתוחים לגמרי כמו עכשיו. בעצם, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אולי יהיה משעמם מדי בחיים אם הכל יזרום בקלות ובלי הפרעות.

כן, פרנק האסל הוא שחקן.

מה אומר עכשיו מורן רוט?

רגע, נגד מי משחקים חיפה מחר בתיכונים?

ומכבי בברלין או . . . ? כן, ברלין כנראה. קאתי משהו השבוע על בריאן רנדל.

זה עד כדי כך לא מעניין בינתיים, או שרק נדמה לי, על אף שאינני?

בשבוע הבא נוסעים לעפולה בלאומית. סססססאמק. בעצם, נחמד. שיהיה.

יו, איזה משחק נוראי היה השבוע בין רמלה ליבנה.

איזו מכה חטף סר ש. הרמלין. איזו מכה. ובכל זאת, הוא נשמע לגמרי סביר בטלפון.

מה עם השכן והטניסלע השבועי, שוב הבריז לי. האמת היא שאין לי מתי לשחק איתו, כל הזמן שידורים-שידורים לשדר, או לראות. אבל מת לשחק כבר טניס. חייב לעשות קצת פעילות. ובעיקר, לנצח את השכן.

וגם שאר עבודות. לא, אני עדיין לא מוכן לשתף את העם בעניין החדש. לא כרגע.

שמא נרביץ טלפון לסב הנשיאותי?

וזה באמת ככה, אה? דברים שאני קשור אליהם מעניינים אותי, דברים שלא אז לא. מה, זה מין תוכנת ארגון פנימית שדואגת לסדר לך את החיים על פי איקס זמן ואיקס מטלות?

שיר חזק מאוד של ענבל פרלמוטר ז"ל ברדיו עכשיו. איך קוראים לו? לא מכיר אותו. לזכור מלות מפתח ולחפש אחר כך בגוגל.

יופי של קריינית בגלגל"צ, זוכרת מה הכי חשוב בעצם: להגיד בסוף השיר איך קוראים לו ומי שר.

אז עכשיו גם אני יודע. איזה קול מיוחד היה לה. הנה זה כאן.

בושה, לא כתבתי אייטמון של 'שיר אחד ביום' כבר חודשים. העיקר שקראתי לפינה הזו שיר אחד ביום. בחו"כ!

החיים יפים בסך הכל, הדייהטסו מאטרייה דוהרת, המוסיקה מתנגנת, אפילו התעוררתי קצת מהמשחק בחולון ואני פחות עייף.

נראה שיהיו לי אנרגיות להרביץ איזה אייטמון. משהו-כלשהו, העיקר לכתוב. לכתוב, לכתוב ולכתוב. כל כך מתגעגע לאנרגיות של הכתיבה, בלי הפרעות, בלי עייפות, עוד ועוד עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. כמו בימים של הספרים, 80 אלף מלה של עבודה קשה וסיזיפית, הגהות, עוד קריאה, רעיונות, מקוריות. מה זה כל האינטרנט והעיתונים האלה, הכל בא והולך ונגמר, כלום מזה לא נשאר ולא זכור.

ובכל זאת, בינתיים, לפחות עד שהסטאר יהיה עצמאי, אין ספרים ואין כלום. כן, צריך לכתוב אייטמון.

יא אללה, שחקן פרנק האסל הזה. איזה ריבאונדר.

איזו אכזבה. שמיר עדיין עם משקפיים. לא יודע, הייתי בטוח שעבר לעדשות.