במהלך השבוע שלפני שנהייתה פה מלחמה, היה לי דיון עם חבר וירטואלי על כדורסל הנשים בארץ. מבלי להתכוון, כמה ימים לאחר מכן, נגררתי לשיחת כדורסל נשים גם עם כבוד הנשיא. כך או אחרת, אחרת או כך, נוצר מכל העניין הזה אייטמון כדורסל נשים בכדורסלע-האתר, תאמינו או לא, וגיל והתרגיל בכלל לא מעורב בזה.

את העונה שעברה סיימו 11 קבוצות בליגת קזינו נשים. אליצור חולון הייתה הקבוצה שירדה ליגה, אך היא נשארה כתוצאה מסיבות של תקציב מינימום, קבוצות שלא מסוגלות לעלות ליגה ושאר כהנה וכשמה. הפועל תל אביב, בנות השרון וגם מ.כ הבקעה (שהגיעה עד חצי גמר הפלייאוף בעונה שעברה) נעלמו מהליגה מבלי שנשמעו יותר מדי קולות בנושא.

לאחר מעברו של דורון הרציקוביץ' לאילת ועזיבתו את מ.כ הבקעה, קבוצת הנשים של המועדון הפכה ל"מועדון כדורסל גני תקווה" ונטשה את ליגת קזינו נשים עקב בעיות כלכליות. לא מפתיע.

מספיק להסתכל היום על מצבה של אליצור רמלה ולהבין מה הולך בליגה הזאת. אגב, האם הפועל תל אביב עזבה את הליגה כיוון שהבינו שם שזה לא הגיוני שהקבוצה תשחק במדים ורודים ולא אדומים, והמגרש הביתי יהיה באריאל ולא בתל אביב? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.

נכון לעכשיו יש 9 קבוצות בליגת העל לנשים, כאשר גליל עליון היא הקבוצה החדשה בליגה (וכבר הספיקה לנצח את רמלה). אליצור רמלה פתחה את העונה באיחור של שבוע וחצי, כתוצאה, כמובן, מבעיות כלכליות, ואני באמת מקווה שהמועדון הזה לא יעלם מהנוף, כי כדורסל הנשים פשוט לא יכול להרשות לעצמו לאבד מועדון בסדר גודל שכזה.

אבל כאן אני קצת סוטה מהנושא - הנושא העיקרי שרציתי לכתוב עליו הוא עניין הליגות הצעירות - קט-סל, ילדות, נערות ב', נערות א'. בימים אלו מתחילות הליגות, המועדונים רושמים את השחקניות המתאימות לכל קבוצה, כל מועדון מן הסתם מעוניין בתקציבים גדולים יותר ושואף לכך שיהיו לו כמה שיותר קבוצות. אבל מה לעשות שהיצע השחקניות שיש אינו רב כמו היצע השחקנים שיש בגילאים הללו, וכך נוצר מצב ששחקניות שאמורות לשחק בליגת הילדות, מוצאות עצמן משלימות קבוצה עבור קבוצת נערות ב' ולפעמים גם נערות א'.

במילים פשוטות, ילדות בנות 13-14 משחקות נגד בנות עד גיל 18. כשיש שלושה משחקים בשבוע קצת קשה להוסיף לזה אימונים בכל אחת מהקבוצות, ואז מגיעים למצב בו בנות בקושי שולטות באלמנטים הבסיסיים ביותר. וזה עוד מבלי להזכיר שכאשר אותן בנות ששיחקו בשלוש הליגות האלה גדלות, ואינן מתאימות עוד מבחינת הגיל לליגת הילדות למשל, הן גם משלימות בקבוצת ליגה א' של המועדון או ליגה לאומית (תלוי במועדון הספציפי). בליגות האלה הגיל בכלל לא מהווה פקטור - משחקות שם, בין היתר, נשים בנות 30 ומעלה שעוסקות בכדורסל בתור תחביב בעיקר, או שאולי עדיין מקוות בסתר ליבן שייצא משהו מהעניין הזה.

כאמור, כשמשחקים בשלוש ליגות במקביל (וזה עוד מבלי להתייחס לליגת בתי הספר), קצת קשה להוסיף אימונים של ממש לכל קבוצה (בכל זאת, למרות החפיפה בין הקבוצות בכל קבוצה משחק הרכב אחר של שחקניות, לרוב גם מאמנים שונים וכדומה). על פניו זו לא אמורה להיות בעיה, הרי המטרה של כל שחקן או שחקנית היא לשחק כמה שיותר, להשתפשף כמה שיותר, לצבור ניסיון וכך להפוך לטובים יותר. הבעיה היא שזה לא יכול להוות תחליף לעבודה על יסודות המשחק, על הבנת אלמנטים בסיסיים במשחק, על שיפור מיומנויות, או בקיצור עבודה על כל פעולה מאותן פעולות טריוויאליות שיוצא לנו לעיתים קרובות, בתור צופים, לתפוס את הראש ולשאול מה לעזאזל השחקנים האלה חושבים שהם עושים...

כבוד הנשיא בא ואמר (יש ציטוט מדויק, אז הוא לא יכול להכחיש) "נהוג שיש שחקנים שמשחקים גם וגם", העלה טענה נוספת ש"אני חושב שגם בבנים זה ככה בהרבה מאוד מועדונים. תמיד היה וככה זה עובד" והטיעון הזוכה "ככה זה כשאין מספיק שחקניות בענף". לדעתי ההסבר היחיד הוא שבאמת ככה זה כשאין מספיק שחקניות בענף.

כשמדובר בליגות המקבילות של הבנים, אני לחלוטין יכולה להבין את הרצון ששחקנים מסוימים ישחקו בכמה ליגות במקביל - היצע השחקנים כל כך רחב שבאמת אפשר לבחור את השחקנים הטובים ביותר או את אלה שנראה שהם השחקנים המבטיחים ביותר, אלו שזקוקים לדקות משחק נגד אתגר גדול יותר, לתת להם לשחק עם ונגד שחקנים גדולים וטובים מהם וכך להפוך אותם לשחקנים טובים ומנוסים יותר. כלומר, לתת לשחקנים לשחק בליגות נוספות כדי שישתפרו ולא כדי להשלים את השורות בקבוצה כפי שקורה לעיתים קרובות למדי בליגות הבנות.

הפתרון לדעתי צריך להגיע מהמועדונים עצמם שיבינו שלא ניתן לגרום לכמות גדולה כל כך של בנות לשחק בכמה ליגות במקביל עוד לפני שהיסודות קיימים כמו שצריך, רק בשביל לרשום עוד קבוצה נוספת כקבוצה של המועדון.

מועדונים צריכים להחליט האם הם רוצים לחשוב על הטווח הקצר שלהם, או על הטווח הארוך ולנסות באמת לבנות כאן שחקניות. כל מי שראה את נבחרת הנשים שלנו משחקת בזמן האחרון לא יכול היה שלא לתהות האם המילה "משחקת" אכן הולמת את מה שרואות עיניו. ולכן, לעניות דעתי המאוד לא קובעת רישום השחקניות לקבוצות במועדונים צריך להיות מבוקר. צריך להיות מעקב אחרי השמות של השחקניות, כדי שהתופעה הזו לא תעבור את גבול הטעם הטוב (אם תשאלו אותי - התופעה הזו עברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב).

כמה מילים מהניסיון האישי שלי - שיחקתי בשלוש קבוצות שונות של אותו מועדון במשך כמה עונות, מגיל צעיר למדי. זה לא הפך אותי לשחקנית טובה יותר, רק גרם לי לתהות מה התפקיד שלי בכל אחת מהקבוצות האלה, מה המאמן רוצה ממני, ומתי אני אמורה להמשיך, או שמא נאמר להתחיל, להתאמן על דברים בסיסיים למדי. נוצר מצב שאחרי אימונים/משחקים או בימים נדירים בהם לא היה אימון, היה קורה אחד משני הדברים הבאים - או שלא הייתי יוצאת מהאולם עד שמישהו היה מגרש אותי ואבא שלי היה מחזיר לי כדורים (תודה, אבא), או שהייתי הולכת למגרש הקרוב לאזור מגוריי כדי לעבוד על הזריקה שלי מאין-ספור עמדות, על שליטה בכדור ושאר כהנה וכשמה. אבל לא כל השחקניות בענף חיות את המשחק ברמה כזאת. לא כולן מבינות שזה שהן משחקות בשלוש ליגות לא כל כך תקין ולאו דווקא משפר אותן כשחקניות. וזה חלק גדול מהבעיה.

לאחרונה גילי שם טוב מונתה למנכ"ל מנהלת הליגה. כולי תקווה שהיא באמת תצליח לעשות משהו לטובת הענף, חוץ מלהפגין יכולות ארגון מרשימות של גאלות ואירועים די חסרי תכלית כמו שראינו במנהלת הליגה המקבילה בשנים האחרונות. אני רוצה להאמין שאפשר יהיה לעודד בנות רבות יותר להתחיל לשחק כדורסל, ויותר מכך - להצליח לשמר את הילדות בענף, כך שעם השנים ובחלוף הזמן נראה תמונה אחרת של כדורסל הנשים בארץ. ברם, אולם ואף על פי כן, תרשו לי להיות סקפטית (במובן המקורי של המילה, כן?).