חיפה, היכל הספורט המחודש ברוממה, מחזור חמישי בליגת קזינו-שלנו. האווירה לפני המשחק מול המוליכה המפתיעה ברק נתניה מנומנמת משהו. קשה להתעלם מהאירועים הביטחוניים – ובכל זאת כמות האוהדים שהתרגלנו לראות ברוממה השנה במשחקים מן הסוג הזה הגיעה גם הפעם.

המשחק נפתח בעצלתיים. נתניה מוליכה בפער של 10 נקודות כבר ברבע הראשון אך אין תחושה של תבוסה מתקרבת. שתי הקבוצות מפגינות יכולת שגורמת לשתיהן להיות מרוצות מהתוצאה. חיפה, כהרגלה, מאבדת כדורים (בחלקם שטותיים מאוד) ומחטיאה מהעונשין. בשתי הקטגוריות הללו היא הגרועה בליגה. נתניה לעומתה פותחת עם שתי שלשות של אורלנד. בדיעבד זה התברר כנתון מטעה ובמובן מסוים מועיל לחיפה כי בהמשך אורלנד לקח לא פחות מתשע זריקות נוספות מדאון-טאון (מהעיר התחתית?) וקלע רק שתיים.

במחצית השנייה המשחק מתעורר. חיפה פותחת אותה עם אותה חמישייה שפתחה את המשחק – חמישייה של ארבעה גבוהים כשדונטה סמית' (2.01 מ' להזכירכם) משחק בעמדה 2. בניגוד לפתיחת המשחק חיפה מכווצת את ההגנה וחטיפות של סטול וסמית' מוליכות אותה למהפך ברבע השלישי. דווקא כשהמומנטום אצל חיפה המשחק מתחמם קמעה אחרי שריקה לעבירה טכנית נגד קורי קאר והקהל בהחלט משמיע את קולו.

אנחנו מצטרפים למשחק ברבע הרביעי, כמו שאומרים התקצירים החפוזים של חדשות הספורט, כשהיתרון נע מצד לצד. קילינגסוורת' קולע כמה סלים על ראשו של קיר-בטון, כולל אחד שלאחריו באה התגרות מיותרת מצדו של הנתנייתי (דם רע בין השניים? לא נכחיש זאת). מן הצד השני הוא יוצא ב-5 עבירות ומפנה את מקומות לאלירן גואטה "הבלתי נגמר" (קרדיט לחבר שדאג להזכיר זאת בכל פעם שגואטה עלה מהספסל). במצב של 77-77 חיפה מאבדת כדור ועומדת במצב שהיה כל כך מוכר לה בעונה שעברה – עמדת הפסד במשחקים צמודים. אך לא הפעם – הגנה טובה על חדירה של בראדלי והולכים להארכה. בהארכה חיפה מציגה את הדקות הטובות שלה עם 17 נקודות ומשחק נאה בשני הצדדים של הפרקט.

שתי הקבוצות, יש לומר, משחקות עם רוטציה די מצומצמת במהלך המשחק - עובדה הבאה לידי ביטוי במיוחד במחצית השנייה. בשתי הקבוצות ארבעה שחקנים שיחקו 37 דקות ומעלה ובנתניה כמעט היו חמישה כאלה אלמלא בעיית העבירות של קילינגסוורת'. הקבוצה של נתניה היא קבוצה קלאסית לליגה הישראלית – ארבעה זרים אתלטיים ונמוכים לעמדתם שמספקים את רוב הסטטיסטיקה ושלושה ישראלים ברוטציה שמתנהלת בעיקר ביניהם. בנתניה הצליחו לגבש זרים מוכרים ומוכחים וישראלים שיודעים לתת תרומה מאוד מסוימת בקליעה מרחוק ובניהול המשחק.

בחיפה מכוונים גבוה יותר אבל הפציעה של ליאור שגב – שנתן ערך מוסף משמעותי מאוד כששיחק – אילצה את הקבוצה לאלתר בעמדות הגארד. כשסטול נח חיפה משחקת עם אותו דונטה סמית' כמוביל כדור באחד ההרכבים הגבוהים ביותר שנראו בליגה שלנו. נראה שגרינברג מרוצה מההרכב הזה ויודע לעבוד איתו היטב. למרות שחיפה יכולה לאבד הרבה ולהיקלע לדקות רעות, יש לה תקרה גבוהה יותר מלנתניה מבחינת הפונטציאל.

דונטה סמית' נראה כמו שחקן מעניין מאוד וביום טוב אין הרבה שומרים בארץ שיכולים לעצור אותו. שלושה נתונים מעניינים לגביו – הוא מדורג במקום הרביעי בליגה במדד הפלוס-מינוס (הראשון מבין שחקנים שאינם ממכבי ת"א); שני המשחקים עם המדד הכי נמוך שלו העונה היו שני ההפסדים של חיפה; ולמרבה ההפתעה הוא מוביל את הליגה בקטגוריית האסיסטים – לצד מקום רביעי בקטגוריית האיבודים. בעיתונות המקומית ליחששו בזמנו שהוא גרסה מתקדמת של קרלוס פאוול (זו לא מחמאה) אבל זה לא נראה כך. הוא הרבה יותר דומיננטי בהתקפה והמשחק שלו מגוון יותר. מה שכן, ניכר עליו שהוא אמוציונלי מאוד – הוא מסוגל לגעור בשחקן אחר במהלך המשחק – והוא מפוזר בעיקר כשנטל הובלת הכדור נופל עליו (שמונה איבודים ביום ראשון).

גם התרומה של ג'יימס תומאס ראויה לציון. אחרי פתיחה מהוססת של העונה הוא הפך להיות כוח משמעותי מתחת לסל (מול נתניה היו לו כ-5 ריבאונדים בהתקפה כבר ברבע הראשון מה שהחזיק את חיפה במשחק). אמנם הוא איננו משתמש במהלכים רבים בהתקפה, אבל הוא משלים את חבריו לאיזור הצבע שיודעים לעשות נקודות בצורות שונות כמו קלאיתיס וקוז'יקרו. הוא תורם לאחד הנתונים המרשימים ביותר לגבי חיפה והוא היותה קבוצת הריבאונד הטובה בליגה ובפער לא קטן. מרפרוף קצר שערכתי באתר המנהלת עלה כי כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים לא הייתה קבוצה שהשיגה יותר מ-40 ריבאונדים בממוצע למשחק.

הבה נסכמה – חיפה נראית קבוצה מלהיבה עם שחקנים איכותיים. למרות היתרונות שלה היא עדיין מראה חוסר יציבות מסוים תוך כדי משחק ובין משחקים, ולצד דקות מלהיבות ישנן כאמור התקפות שבהן הקבוצה בקושי עוברת את החצי (פשוטו כמשמעו). אך עדיין היכולת שלה מרשימה מאוד ברמה האישית וברמה הקבוצתית. בנתניה יש פחות עליות וירידות וגם היא תלויה בזרים ובערך המוסף של ישראלי או שניים. בכל מקרה, מגיע לה קרדיט עצום על כך שהייתה מרחק סל אחד מלהיות במאזן 0-6. אם הצלחה של קבוצה נמדדת על ידי ניצול הכלים העומדים לרשותה בצורה הטובה ביותר זו בהחלט ברק נתניה של העונה הנוכחית.