אני לא מרבה לכתוב על ליגת הנשים כאן, אבל הפעם כן ולו רק מהסיבה ששימשתי אתמול פרשן בשידור בערוץ ONE במשחק בין אליצור נתניה לא.ס. רמת השרון (75-79 לנתניה). מה שמחזק עוד יותר את התיאוריה שפיתחתי לאחרונה, אגב, לפיה כל מה שיזרקו אותי אליו אתעניין בו מאוד עם הזמן, וכל מה שאשאר מרוחק ממנו אאבד בו כנראה עניין באופן מסוים.

יוצא שעכשיו אני יותר עם הזניחים ופחות עם הנחשבים. אעשה מאמץ, עם זאת, לפחות למען העם אם לא למען עצמי, להישאר בפוקוס גם בליגת קזינו לגברים הנחשבת (?).

אחרי ההקדמה המיותרת הזו, הנה כמה מלים: צ'סטיטי ריד, קורטני הרט, קייטלין רדמון ומאוריטה ריד. אפשר היה לסיים בזה, אבל הנה בכל זאת הסבר.

אלו הזרות של אליצור נתניה, קבוצה שיצא לי לשדר בפעם השנייה העונה במשחק ביתי. בשני המקרים הן ניצחו בשיניים את אליצור רמלה ואת רמת השרון. בשני המקרים נדלקתי על הפוטנציאל האדיר שלהן, על הלב הרחב מאוד והיכולת המקצועית. נכון שהקאדר המסייע לא מדהים, אבל לנתניה בכל זאת יש שתי שחקניות ישראליות טובות ומנוסות בסגל, קארין אגסי ולירז קניג, ובמונחים של הליגה הזו קבוצה שיש לה שתיים כאלה – מצבה סביר. במלים אחרות, הפוטנציאל של נתניה גדול יותר מאשר המקומות האחרונים בטבלה.

לא עקבתי אחר כל המשחקים שלהן העונה, ומן הסתם קשה להוציא מהשחקניות את אותה רמת מחויבות הגנתית שהן מראות מול הגדולות על הנייר, או את אותו כדורסל משוחרר שהן מציגות במשחקי הבית. ובכל זאת, יש פה רביעיית זרות פנטסטית בעיניי. הלוואי שאפשר היה להשאיר אותן יחד גם הלאה, אבל לפחות אחת מהן, קורטני הרט, תרוויח בעונה הבאה פי שניים לפחות, אם לא יותר, ולא יהיה סיכוי ממשי להשאיר אותה. ובכלל, לפני שמדברים על העונה הבאה לנתניה יש משימה פעוטה לבצע: להישאר בליגה.

מתוך הרביעייה הזו אני מוצא את עצמי מתעניין בעיקר ברדמון, צ'. ריד והרט, אם כי לא יכול שלא לפרגן למאוריטה ריד, המנוסה מבין הארבע: כשהיא מפוקסת וחדה יכולה למצוא תשובות ופתרונות מול כל גארדית בליגה הזו, ונהנית מניסיון רב בכל הרמות. כולל אלו שגבוהות בהרבה משל תחתית ליגת העל לנשים. היה תענוג לראות את החוכמה שלה אתמול על המגרש, על אף עבירה רביעית וחמישית חסרות אחריות שהשאירו את הקבוצה שלה לבד לאורך כל הרבע האחרון, ואיימו משמעותית על הסיכוי לנצח.

אבל החיבור המעניין בעיניי הוא בין שלוש האחרות, והקסם קורה כששלושתן על המגרש. רדמון וצ'סטיטי ריד הצעירות דומות בממדים (1.85), באתלטיות ובמשחק ההיפראקטיבי, הן סוגרות מצוין את העמדות 3 ו-4, וכמו שריד הוכיחה אתמול – בעת מצוקה גם את 2 ואפילו 1. רדמון, בעת הצורך, תיכנס ל-5.

יותר מזה, הן משחקות עם כל הלב סוג של כדורסל פראי ולא מלוטש. כזה שמתבסס על אינסטינקטים ויכולות אישיות שיוצאות מהתבנית הקבועה, או ממה שהיריבה שממול מצפה לראות. כשזה הולך, זה מקסים.

אבל עזבו כדורסל, הן בעיקר נלחמות. אי אפשר שלא להעריך את ההקרבה הגדולה של שתי השחקניות האלו כשהן רואות מטרה מול העיניים, וכנראה שמשחק ביתי משודר מול קבוצה גדולה הוא מסוג המשחקים האלה מבחינתן. אם אני חסר בהנהלת נתניה, הייתי עושה איזה דיל מאחורי הקלעים עם איגוד הכדורסל ו-ONE, שיהיו יותר משחקים בשידור חי מהאולם שם. אולי יש קשר, מי יודע.

היהלום הוא קורטני הרט, סנטרית נמוכה (1.83), אבל פיזית ועם אף לריבאונד ולסקורינג. בשתי מלים: משהו-משהו. היא יודעת לאן הכדור ייפול, מסתדרת עם שומרות גבוהות ממנה, ונלחמת כמו ילדה בת 16 שרק עלתה לראשונה לבוגרות. יחסית למלכת הסלים והריבאונדים והדאבל-דאבלים ועוד כמה קטגוריות של אוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת' בכל הזמנים, זה יפה לראות. יכולת לצפות לאיזו פרימדונה ממישהי במעמד כזה, אבל הרט רחוקה מזה. מסקרן לדעת לאן תיקח אותה הקריירה, ואפשר רק לקוות שזו לא העונה הראשונה והאחרונה שאנחנו רואים אותה כאן.

עם הרט, רדמון וצ'סטיט ריד, שילוב שלא תמיד יוצא לשחק איתו לנוכח החובה לשתף שתי ישראליות על המגרש בכל זמן נתון, יש לנתניה קאדר טוב. לך תכריע אותו במונחים של לחימה, מוטיבציה ויכולת. לא פשוט לעשות את זה, בטח לא באולם הביתי ובשידור חי, מתברר.