עניינים שיש לשים אליהם לב.

ריישית, הזרים של הפועל חולון הם כנראה האנשים המאושרים ביותר בימים אלה, נתקשה להכחיש זאת. כל אחד מהם משחק קרוב ל-40 דקות, הממוצעים משתפרים משבוע לשבוע ובעונה הבאה הביקוש שלהם יגדל והמשכורות בהתאם. הם, כמובן, לא יישארו בהפועל חולון אפילו יום אחד מעבר לרשום להם בחוזה, ולא נראה אותם פה בעונה הבאה. המיקום בתחתית, כמו גם השלב השני ביורוצ'אלנג' שהסתיים עם 0 מ-6, יישכחו במהירות. פרדוקס: זו קבוצה מפסידה, ובמקביל כך משתפר מצבם של הזרים לקראת העונה הבאה במרחבי שוק השחקנים הפתוח.

דומיניק ווטרס. בלובליאנה הוא ראה 39 דקות ב-3 משחקים

שיינית, מחזור הלאומית גברים ולאומית נשים מתקיים כהרגלו, הערב. זה קורה דווקא במועד בו עורך איגוד הכדורסל את ערב חצי גמר הגביע לנשים, אחד האירועים היותר גדולים שמתנהלים בחסותו. כשהתקיים ערב חצי גמר הגביע לגברים, הזיזו את מחזור הלאומית במלואו ביום אחד, כדי לאפשר במה מלאה מבחינת חשיפה ולתת הזדמנות לכל מי שמעוניין לצפות במשחקים בטלוויזיה, או להגיע למגרש. ו

עכשיו, במצב הנוכחי, שופטים, חברים, שחקנים, שחקניות, חברי הנהלה, קרובים למיניהם ואוהדי כדורסל בכלל, שאולי היו מעוניינים לעשות זאת, לא יכולים לצפות במשחקי חצי גמר הנשים הערב. חלם זה כאן (וטקסט דומה אני מפרסם כאן כבר שנים, ככה שלא מדובר בטעות בשיקול הדעת אלא ביד מכוונת, וחבל).

שלישית, אם מרכוס דאב וג'יימי סקין עוברים עכשיו מולכם יחד, תדעו לומר מי הוא דאב ומיהו סקין? אם לא לחתוך את מספר הזרים, אולי לפחות לאחד קבוצות ולפסוח על פוליטיקה ואגו. היידה, לחבר את אשדוד ואת אשקלון לקבוצה אחת עם תקציב גדול. פעם ישחקו בקלון ובפעם בדוד, ונסגור עניין. ולפני שקופצים האוהדים, שום דבר אישי. סתם חידוד לעת צהריים.

רביעית, שמוליק קראוס ז"ל צורף אל חלקת 'לזכרם', ושוב תודה לצוד בדיחי ולדביר שמעון בהזדמנות זו על ההתגייסות ליצירת הלינק החשוב הזה.

חמישית, באמצע החיים הלכתי אתמול לראות אימון של קבוצת הילדים בה משחק איתי סלע הפלאי. ישבתי ביציע לבד, סתם אחר הצהריים. הזדמנות. חזרו לי פלאשבקים מטורפים מלפני 30 שנה. שניים על שניים, שלושה על שלושה, כל מיני תרגילים ותרגולים וסבסובים ושינויי כיוון והערות של מאמן לשחקנים שמפשלים, ומחמאות של מאמן לשחקנים שמצטיינים. בסיום הילדים והמאמן התקבצו בעיגול האמצע, ובמשך שתי דקות שחררו כמה צחוקים בריאים, כשריח חמוץ של זיעה מתפשט עד ליציע. אחד השחקנים הרביץ כמה חיקויים מוצלחים של יונה ושאגות "וברכה" של ירון ברלד, והאווירה היתה משוחררת. באותו רגע רציתי להיות או מאמן, או ילד בן 13. שני דברים שכבר לא יקרו. יצאתי משם כשלא ברור לי מה אני יותר - מחויך או מקנא.

שישית, שבת בלילה, חצות וחצי בערך, בדרך לשידור המשחק בין דיוק נגד מיאמי ב-ACC. ברדיו מנגנים את זה, ואני סוף-סוף רושם את שם השיר על פתק כדי לזכור, לאתר ביוטיוב, לשמוע אותו שמונה פעמים ברצף ואז לתת גם לכם. אכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, עדיין ארוכה היא הדרך.

אם כי לא עבור הדודה מלכה, שהלכה היום לעולמה. עצוב-עצוב.

שלומות ונצורות בשלב זה.