אולם קטן, הפלאובלאוגרנה. חוסה בצלו של הקאמפ נואו הענק והסמוך שמארח את קונצרטי הביפ של מסי וחבריו. קטן-קטן, אבל מיוחד. אינטימי, רבים מהאוהדים יושבים קרוב מאד לפרקט, והאקוסטיקה, הו האקוסטיקה. כמה עשרות חבר'ה נמרצים ביציעי העמידה עושים רעש שמאות ואלפים עושים באולמות אחרים, וכששריקה שנויה במחלוקת - נגיד, שאראס חוטף טכנית על דיבורים עם השופט - גורמת לכל הקהל לקום ולצעוק, שומעים את זה חזק מאד.

זה משחק שלבורל חייבת לנצח כדי לשמור על הסיכוי לעלות לרבע גמר היורוליג. לברצלונה שהבטיחה את העלייה המשחק הזה משנה הרבה פחות מבחינת הטבלה, אבל הם לא נותנים לזה לשנות שום דבר במשחק שלהם. ברצלונה, ברצותה ובשיאה, היא קבוצה מושלמת. נגיע לזה.

טלטוביץ'. לא מוזכר באייטמון, אבל זו אף פעם לא סיבה להשאיר אותו בחוץ

אני מגיע למגרש 20 דקות לפני תחילת המשחק, השחקנים של קאחה מתחממים בעוד שחלק המגרש של בארסה נתון לכל מיני קבוצות ילדים, שמחכים לשחקנים שיעלו להצטלם. הקפטן הוותיק של קאחה, פרננדו סן אמטריו, מעביר את אימון המתיחות והעיניים שלי על אנדרס נוצ'יוני הארגנטינאי - מדליסט זהב אולימפי, MVP של הליגה הספרדית בעבר ו-9 עונות ב-NBA. כבר בן 33, ורואים שהמתיחות לא באות לו בקלות, אבל הוא לא עשה את הקריירה המפוארת שלו ברכות ובעדינות.

ברצלונה עולה, השחקנים מצטלמים עם הילדים, נבארו כמו סטאר אמיתי לא מוריד את הטרנינג עד השנייה האחרונה. כבר בהתקפות הראשונות רואים את ההבדל: קאחה קשוחה, רוצה מאד, אבל האיכות כאן שייכת לברצלונה. יש לקטאלנים את הקו הקדמי הטוב ביותר ביבשת לדעתי, עם טומיץ' הארוך כל כך שהוסיף מאסה מימיו בריאל מדריד והיד הרכה והבנת המשחק שלו הופכות אותו לסנטר התקפי מושלם, עם לורבק שהסתבך מהר מאד בעבירות ואחר כך חזר כדי לנצח לבארסה סופית את המשחק, את ג'וואי שעולה מהספסל לתת מאסה אדירה ועצמה נדירה. ולא שהקו האחורי חלש, כן?

האמת? גם הוא לא, אבל עוד מישהו בגופייה של ויטוריה זה תמיד נחמד

אז כאמור, לורבק שומר עם הידיים, מקבל 2 פאולים מהירים ויורד לספסל. את מקומו כפורוורד שקולע מבחוץ ממלא סי.ג'יי וואלאס האמריקאי, אולי השחקן המשלים המושלם. גבוה, חזק, קשוח, חכם (מדברים פה על בוגר פרינסטון, כן?) יד רכה מחוץ לקשת. הוא אוסף נקודות מהירות ויעילות, ולקאחה אין תשובה. כמו כן עולה לשחק -תזכרו את השם - מרקו תודורוביץ' המונטנגרי, עוד לא בן 21, 208 סנטימטרים של שרירים. תבואו עוד שנתיים-שלוש, זה שחקן עם גוף נדיר שעוד יעשה שמות באירופה.

אצל הבאסקים, תומאס הוארטל הצרפתי הוא היחיד שמראה ניצוצות של כשרון גדול, אבל המחצית הראשונה מסתיימת ביתרון 10 נקודות של ברצלונה שיכל להיות גם יותר גבוה.

אבל רבותיי, עסקינן במשחק של להיות או לחדול לקאחה, והם עולים למחצית השנייה כמו מקנה תותח, מוחקים את היתרון של בארסה ואף עולים ליתרון קטן משלהם. פה נכנס לתמונה הוד מעלתו, המלך חואן קרלוס. לא זה שיושב בארמון המלוכה במדריד, אלא זה עם הזקן והפלופים. לנבארו יש קייס לתואר השחקן שמשתחרר הכי מהר בעולם לזריקות שלוש. לא משנה מה ההגנה של קאחה עושה כדי לנסות למנוע ממנו את הזריקה, צ'אבי פסקוואל מאמן את הקבוצה שלו כך שנבארו ישתחרר פעם אחרי פעם. המהירות שלו מדהימה, וזה שחקן בן 33.

צריך גם להיות רציניים לפעמים, אז הנה פסקוואל

סן אמטריו, הקפטן החרוץ של לבורל עולה במיוחד כדי לשמור אותו צמוד-צמוד, וגם הוא לא מצליח. כיתת אמן. מפה לשם לורבק חוזר לשחק, ומבהיר לכולם מי ה-4 ההתקפי הטוב באירופה בשנים האחרונות. הבנאדם הוא אוטומט מחצי מרחק, וגם משלוש לא פראייר. שחקן-שחקן שעשה 16 נקודות בפחות מ-19 דקות.

לבורל הולכת שוב ושוב לאחד, מצ'איי לאמפה. השם שלו נשמע לכם מוכר, כי זה עוד גבוה שלא הצליח במכבי ת"א, אבל בלבורל הוא מראה את סט היכולות שהביא אותו עד ל-NBA: יד רכה מאד, טכניקה מצוינת, שליטה בכדור ובגוף. ז'אן טבק, מאמן לבורל שהיה בעצמו סנטר אדיר, משחק עליו שוב ושוב והבחור גומר את המשחק עם 21 נקודות. העקשנות של קאחה מביאה אותה עד לפיגור 74-72 כדקה וחצי לסיום אחרי שלשה של הוארטל. הם צריכים לשמור חזק-חזק ולא לאבד ריכוז. זה לא עוזר להם, נבארו ולורבק כאן כדי לנצח משחק, וזה מסתיים; 74-83 להנאת הקהל המקומי.

המלך, וגם מאלילי הסיפרה

השילוב המיוחד באמת בברצלונה הוא בין קבוצת העל שמשחקת לבין הקהילתיות והתחושה הביתית והנעימה במשחק. אין התלהמות, כמעט ואין קללות ושריקות בוז, אפשר להכניס בקבוקי מים מפלסטיק כי אף אחד לא חושד שתזרוק אותם למגרש, אפשר לקנות בירה במחצית וכל הקהל גם יוצא לעשן בלי להראות לאף סדרן את הכרטיס. חוויה ספורטיבית אמיתית, תענוג מומלץ לכל מבקר בברצלונה.