לפני כמה ימים דיברתי עם חבר ואיכשהו הגענו לטניס ולשחר פאר, כי טניס ושחר פאר ורוז'ה-שלנו פדרר הם נושאים עילאיים כידוע, והם הולכים ומשתלטים עלינו משבוע לשבוע, מיום ליום. ואז דיברנו על כך ששחר זכתה השנה בשלושה טורנירים וניסינו להיזכר איפה.

זכרנו את פראג, זכרנו גם את איסטנבול. ובשלישי נתקענו.

עד שהזדקף הנשיא על רגליו וטען בתוקף: "תאילנד".

והחבר אמר: "מה פתאום, איזה תאילנד".

ואמרתי לו: "תאילנד, חבוב".

אז הוא אמר לי: "אל תדבר אלי כמו שאול איזנברג".

"סליחה, חבוב", התנצלתי.

וכאן הוא נכנע ואמר: "אוקיי, אני חושב שאתה צודק".

הלכנו אל הכתובים ומצאנו חיש קל. שחר פאר אכן זכתה בטורניר בתאילנד, בפטאיה סיטי, וזה היה הטורניר הראשון שבו זכתה ב-WTA עד היום. הראשון מתוך שלושה. כולם השנה.

ואז הוא אמר לי: "צ'מע, בוא'נה, אתה חייב לשים בכדורסלע את ONE NIGHT IN BANGKOK, זה קלאסי לפינה אחת ביום".

"שיר אחד ביום, אתה מתכוון", אמרתי לו.

"אותו דבר", אמר לי.

"אותו דבר אחותך", עניתי.

"שים נו, שים, תהיה בן אדם", ביקש.

אז אמרתי לו: "אבל היא זכתה בפטאיה סיטי".

אז הוא אמר לי: "אבל גם בנגקוק זה בתאילנד, יא אהבל".

בלעתי רוק. לא יבחוש בן שלולית זה יכנה את נשיא הסיפרה אהבל. אבל היות שיש בתקופה האחרונה נשיאים מסוימים שמואשמים בדברים הרבה יותר גרועים מאהבליות מתקדמת, נדמתי.

ושמתי לו את ONE NIGHT IN BANGKOK

כן, של MURRAY HEAD.

להיט קלאסי וענק של אמצע שנות השמונים. מיוחד-משהו. שונה. עם קצב מונוטוני לאללה, כביכול, אבל גם מנענע ראשים וכפות רגליים, אין מה להגיד. זה שיר שמוכרחים לשמוע אותם עם רמקולים פתוחים לרווחה, אבל ממש, אחרת זה לא שווה. ואל תיבהלו מהדרמה והפומפוזיות של חצי הדקה הראשונה.

קבלו אותו כאן.