טוב שיש "ספסל", בחיי. למישהו כמוני, שמשתדל אמנם לעקוב אחרי כל מה שקורה בתחום הכדורסל הישראלי אך דרך כלל לא ממש מצליח - "ספסל" הוא הפתרון בה"א הידיעה, ברי"ש גלי ובאל"ף רבתי. תסמכו על שלומי פרי חבורתו שישלימו לי את כל החוסרים (איפה הייתם כשעשיתי טירונות, איפה?). הנה, ידיעה קצרה ומעניינת, אחת מני רבות, שמצאתי שם השבוע: תכנית הכדורסל של רשת ב', "אחד על אחד", חוזרת לאוויר, וכבר ביום א' הקרוב תשדר מכל המגרשים. מברוק. יפה להם.

ולפני שנמשיך, גילוי נאות: לפני מאה שנה בערך, אבל למשך שלוש עונות תמימות, זכיתי להימנות על שורות ה"יריבה" מעבר לסקאלה - הלא היא "צעד וחצי" הגל"צית, בה משלו ביד רמה אלי ישראלי ואיתן גרין. קיטו הנדלר האליל נסע לו בשליחות האומה לדרום אמריקה, ומשה זמוש, מעורכיה ושדריה המיתולוגיים של "צעד", שלח אותי למלא את משבצת השדר הצפוני. כיף גדול היה, וזה באמת כל מה שצריך לבקש מהחברים בקול ישראל רגע לפני פרוץ העונה החדשה - שיהיה כיף. לכם, ובעיקר לנו.

לא חושב שאטעה הרבה, אם אומר שהרוב המוחלט של צרכני הספורט המשודר, אם לא כולם, מחפשים שני דברים עיקריים בתכנית - שואו ומקצוענות. לטעמי, אגב, בסדר הזה. גם אם המשחק לא משהו - וכולנו יודעים שחלק משמעותי מהמשחקים לאורך העונה יהיו רחוקים ממשהו -
השידור חייב להיות חגיגה: מצד אחד קליל, לא לוקח הן את המשחק והן את עצמו ברצינות תהומית מדי, ומצד שני מבין בדיוק מה שמתרחש על הפארקט ומחוצה לו, שולט בחומר הרקע ומסוגל להגיש לנו הכל כחבילה אחת מהנה.

למרבה הצער - בדיוק כמו בתכנית המאוד ותיקה באותה תחנה, המסקרת את הספורט-שאין-לנקוב-כאן-בשמו, איך נאמר – לצד אלה שבסדר לא הפגינו עד היום חלק מאנשי רשת ב' ולו חלק מתכונות אלו, שלא לדבר על כולן יחד. הנה מה שלא היינו רוצים לשמוע העונה ובכלל: שדרים עם חוסר הבנה בסיסי בכדורסל ו/או בחוקתו, ציון נכשל בשיעורי בית (היכולת להביא, ובזמן הנכון, נתונים סטטיסטיים בסיסיים של שחקנים וקבוצות, הפגנת היכרות עם כל השחקנים והמאמנים, לרבות היכולת לבטא נכון את שמותיהם וכו'), פרשנים שחלקם, פרט להיותם עלגים עד להפחיד ו"חסרי לחלוחית" (הגדרה דיפלומטית עד מאוד ל"יבשים כמו אילת באמצע אוגוסט"), לוקים בתסמונת "עכשיו הם עושים את מה שאמרתי מזמן, אז זה מצליח", ובעיקר - אובר-רצינות והיעדר מוחלט של פאן לשמו.

לכן, על מנת לשפר את המצב ולהקל על מצוקת המאזינים, מוגשות בזאת כמה דוגמאות לצוותי שידור אופציונליים, בשיטה האמריקנית-ביסודה - שדר ושני פרשנים - שלא משנה מה, יהיה הרבה יותר כיף לשמוע. מהרשימה נעדרים, כמובן, אלה שכבר נרכשו על ידי גורמים אחרים, לפחות ככל הידוע למערכת. אם מי מהמוזכרים כאן, או לפחות חלקם, חתומים כבר אצלכם, שיחקתם אותה, רבותיי האחד-על-אחד'ים. אם לא - למה אתם מחכים בדיוק?

צוות א'

רמי וייץ - למרות הנטייה לשבץ יותר מדי פרטי טריוויה ("הנקודה הבאה שתקלע מכבי תהיה היסטורית, משום שזו תהיה ה-1,000 שלה השנה באירופה" - נו קידינג!), האיש שדר מצוין: מקצוען, יסודי, מסוגל להפגין חוש הומור, מעביר שידור חלק למשעי, ובעיקר פנוי בימי א'.

רלף קליין - הכי יודע, הכי דוגרי, הכי לא דופק חשבון, הכי... רלף, נו.

ארז אדלשטיין - אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים עליו כמאמן, כפרסונה, כאני לא יודע מה, לכל מי שראה אותו בעבר בערוץ הספורט, או אתמול בערוץ הראשון, ברור שהאיש פרשן ברמה. ממש ברמה. מבין, שולט בחומר על כל צדדיו, רהוט. בלי שום ספק אחד מהטובים.

צוות במלה אחת: מקצוען.

צוות ב'

רוני בראון - לטעמי, האיש כשרון שממש לא מנוצל מספיק. בפעמים שנתנו לו בערוץ הספורט להוביל שידור, לא זוכר פעם אחת שלא נהניתי. שנון, מכיר, זורם, אחלה.

תומר שטיינהאור - מלך. תנאי קבלה הכרחי: עזוב מה שעשית בעבר בערוץ הראשון, כאן מותר לך להיות אתה לגמרי.

שמעון אמסלם - עדיין לא מלך, אבל נסיך בוודאות. תנאי קבלה הכרחי: תחשוב שאתה לבד עם תומר ואף אחד לא שומע. עכשיו תפרשן. הערה לסדר: בראון, אם זה באמת מה שיקרה, אתה עלול מהר מאוד להרגיש מיותר, ובצדק.

צוות במלה אחת: סבבה.

צוות ג'

יעקב כהן - גם אם יתברר במקרה שהוא לא המבין הכי גדול בכדורסל, באמת ישנה לכם?

שימי ריגר - מה אכפת לך? האנ.בי.איי זה רק במילא רק כמה שעות מאוחר יותר.

לייזי גורדון - למרות שבחלק מהזמן רק שימי יבין מה הוא אומר. אולי.

צוות במלה אחת: אברבנאל.

וכן הלאה וכן הלאה. אין סוף אפשרויות. האלופה במילא ידועה, היורדות הרי לא תרדנה, אז שלפחות תהיה סיבה לפתוח רדיו, או כמו שלמרות הכל בטח יתעקשו לומר בקול ישראל - האזנה ערבה.