החלטתי לכתוב על איתי לב כי מגיע לו. ישנן כל מיני סיבות שבגללן רמת גן ירדה לליגה השנייה, אבל אם לגעת בצד המקצועי מדובר בעיקר בהצטיידות בזרים לא מספיק טובים (למעט טונג'י אווג'ובי), ובטח לא באשמתו של לב.

איתי הוא אתלט אדיר, ריבאונדר טוב בהגנה ובהתקפה. בעונות האחרונות, ככל שזה נשמע לא נעים, הוא כמעט שלא היה קיים. פה ושם כמה הבלחות בבני השרון, קצת בנהריה. לא יותר. החתימה בעירוני רמת גן שינתה את הסיפור לגמרי מבחינתו ותיכף נגיע גם לזה.

הוא אנרגטי מאוד, פייטר נהדר ומכניס את הקבוצה לטירוף בזכות הלחימה שלו, החטיפות, הריצה המצוינת שלו למתפרצות והדאנקים.
האינסטינקט שלו לחטיפות הוא באמת יוצא מגדר הרגיל. הוא יכול לשמור על פורוורדים, אבל לדעתי הוא קצת כבד בתנועת הרגליים, וזה מתגלה במיוחד כשהוא נאלץ לשמור על גארדים בעלי יכולת כדרור גבוהה.

כשהוא רוצה לזרוק תחת שמירה של שחקן יריב, הוא בדרך-כלל מבצע הטעייה שמאלה ואז עולה לסל. בדומה לאור איתן, גם איתי לב לא מוביל כדור בתור גארד/פורוורד, ולא משתתף בקבלת ההחלטות אלא רק מסיים אותן. הוא מסוג השחקנים שהייתי רוצה לראות ממנו הרבה יותר יצירת מצבים לאחרים, מכפי שהוא הראה עד היום. יחסית לחוזקו, לגובהו ולאתלטיות שלו הוא כמעט לא משחק בלואו-פוסט, ולא מכריח את הסובבים למסור לו בעמדה הזו.

למרות שירד ליגה הוא נתן לדעתי עונה יוצאת מהכלל, וכשנעדר ממשחקים חסרונו הורגש מאוד. הוא שיחק העונה עם ביטחון ואפשר לראות את זה גם באמצעות מספר הזריקות שלקח (למרות אחוזים לא טובים מחוץ לקשת). קיים הבדל עצום בין לשחק תחת לחץ קבוע מצד המאמן לפיו אסור לך לטעות אחרת תיזרק לספסל, לבין היכולת לזכות ביד כמעט חופשית לעלות לסל כמעט בכל הזדמנות.

לב חזק מאוד מבחינה פיזית ביחס לגארדים, אבל לא ממש מתלבש על אף אחת מעמדות הפורוורד. הוא לא בדיוק 3, גם לא 4, אבל בליגת הגמדים שלנו הכל הולך. אם הוא היה צריך לשחק באירופה אני מאמין שהיה עלול להיקלע לבעיה, כיוון שהוא תקוע בין העמדות ואינו יציב בקליעה מבחוץ.

אין ספק שלהבדיל מרמת גן, לב ימשיך לשחק בליגת העל גם בעונה הבאה. השאלה הגדולה לגביו מכאן והלאה תהיה, האם יימצא המאמן שימשיך בקו של דני פרנקו ויעניק לו הרבה דקות משחק, ביטחון עצמי ו-30 דקות לערב.

זה לא יהיה פשוט. מי יודע, אולי בעתיד כבר לא יהיו לו הזדמנויות נוספות להוביל קבוצה כישראלי הבכיר שלה, כפי שקיבל העונה בר"ג.