אני ושלושת חובבי טניס הנשים, אולי ארבעה, ממשיכים לעקוב מקרוב ובקפידה רבה אחר טורניר הנשים במדריד, בו משחקות שמונה הראשונות בדירוג העולמי. כלומר, מרחוק ובקפידה רבה. כמה היינו מתים להיות שם, אני ושלושת קוראי האייטם הזה. אולי ארבעה.

אז אתמול בערב ובלילה, משחקי טניס עלולים לקחת זמן רב, אתם יודעים, ניצחה נדיה פטרובה את אמלי מורזמו 2-6, 2-6, וזו הפתעה כאילו, כן? אלא שנדמה לי שמורזמו לא בכושר, פצועה קצת או משהו. בתנאים רגילים, עם כל הכבוד לפטרובה שבאמת נמצאת בכושר טוב, הצרפתייה לא אוכלת ממנה כזה שיט בחיים.

ז'וסטין הנין-ארדן ניצחה די בקלות את מרטינה הינגיס, שגם היא פחות או יותר עשתה את שלה בעצם ההגעה לטורניר הזה, אחרי שרק בתחילת השנה חזרה מפרישה ממושכת ועשתה את כל הדרך עד למקום השביעי בדירוג העולמי בתוך עשרה חודשים בלבד. זה נגמר 3-6, 7-6, 1-6. אההה, תותחנית הנין-ארדן הזו.

הלאה. דמנטייבה-שלנו, מי שהיתה אמורה להיות האשה שלצידנו וכבר לא תהיה לעולם, הפסידה למריה שראפובה כצפוי ודי בקלות, 6-1, 6-4, מה שמחזק את התחושה הכללית עליה כתבתי כאן עוד קודם לכן: אם מישהי מבין ארבע האהובות עלי (שראפובה, דמנטייבה-שלנו, קלייסטרס והינגיס) כן תיקח את הטורניר האדיר הזה (פרסים בסך שלושה מיליון דולר), זו תהיה הרוסיה בת ה-19 וחצי. שראפובה בכושר מדהים פשוט. היידה, לתואר.

ואולי כדי להגדיל במשהו את החשיפה לאייטם הזה, עשיתי כאן מיקס חסר תקדים, נדיר וראשוני, ובו משתלבת פינת שיר אחד ליום עם ענייני הטניס המתרחשים במדריד העיר.

ואיך הם משתלבים?

נו, זה קל. מריה-מריה, הקטע המדליק עד מאוד של קרלוס סנטאנה מלפני כמה שנים, שנשמע טוב, קצבי וחושני. ועל אף שהוא מדבר ודאי על איזו לטינית בשם מריה, בשבילנו מריה יש רק אחת. והיא גבוהה מאוד, בלונדינית מאוד ורוסיה.

קבלו אותו כאן.

ואתם יודעים מה, קחו גם את זה כבונוס.