היינו אתמול בסרט קולנוע, רעיית הנשיא ואני, והריני להמליץ: Little Miss Sunshine, סרט קטן ונעים, מצחיק ומרגש, עצוב ושמח. תמהיל נכון מה שנקרא, שעושה טוב על הלב לשעה ושלושת רבעי או כמה שזה היה.

אהבתי כל רגע, בקיצור.

ומה רבה היתה הפתעתנו (הפתעתי, יותר נכון, כי רעיית הנשיא לא שמעה על הקטע מעולם), כשלקראת הסיום, בקטע המשחרר והמרענן ביותר בסרט, שבו כל אחת מהדמויות שוברת את המוסכמות ויוצאת מתוך המסגרת של עצמה – פתאום שמעתי את השיר של ריק ג'יימס.

ה-שיר של ריק ג'יימס.

שאלתי את רעיית יותר מאוחר, אם שמעה פעם את השיר הזה. אם היא מכירה אותו. היא ענתה שלא.

איך זה יכול להיות, כמעט ונזעקתי. אבל ויתרתי.

ובמקום זה החלטתי להביא את Super Freak של ריק ג'יימס מ-1981.

הוא אחד שקצת הקדים את זמנו, לדעתי. היה אחד האומנים המובילים של מוטאון בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים. הוא היה מלך הפאנק, גם אם אף פעם לא קיבל רשמית את התואר הזה מאף אחד. כבר בסוף השבעים, כשאף אחד לא ממש שם על חידושים של הופעה חיצונית, הוא התעסק עם כל מיני צמות ותוספות שיער כאלה ואחרות.

אז קבלו כאן פיגוז של שיר, פיצוץ של קצב, ים בחורות. כמו שריק ג'יימס אוהב.

אהב, יותר נכון. כי הוא מת לפני שנתיים בגיל 56, ככל הנראה ממנת יתר. אל תשאלו אותי של מה, תשעה סוגי סמים נמצאו בביתו אחרי המוות. השם האמיתי שלו היה ג'יימס אמברוז ג'ונסון. כולם קראו לו ריק וגם אנחנו.