ואחרי הדואט המדהים של סוזי, ההיא מהבאנשיז, ומוריסיי, ההוא מהסמית'ס (מודה שעדיין לא נרגעתי ממנו, ומי שפספסל יכול למצוא בארכיון של 'שיר אחד ביום'), הנה קטע מאוד מוכר, מאוד פופולארי ואני חושב שזו לא תהיה טעות גדולה מדי לומר שהוא אחד הסינגלים הנמכרים ביותר אי-פעם.

כ-מה אנשים רקדו לצליליו.

כ-מה אנשים בכו לצליליו.

כ-מה אנשים נכנסו לדיכאון לצליליו.

כ-מה אנשים עשו סקס לצליליו.

1984. וכל הבנות בעולם בטוחות שג'ורג' מייקל, מנהיג והאם! (ככה זה נקרא, כולל סימן הקריאה), הוא הבחור הכי חתיך בעולם, או לפחות הכי רומנטי ורגיש ומתחשב וספונטני עם חוש הומור. שנים מאוחר יותר מתברר שהוא הומו, אבל הבנות של אז כבר מזמן נשואות לאנשים אחרים ומייקל הוא לא יותר מזיכרון נעורים.

Careless Whisper היה שיר השנה כמעט בכל מקום בעולם, אני מניח, כולל כאן. להיט ענק, סלואו מושלם, שיר שלא יישכח אף פעם. בטח אחד הטובים בתחומו.

אין פה איכויות עמוקות מהסוג שמכרו לנו סוזי והבאנשיז או הסמית'ס, אבל והאם! מכרו לנו אשליה מתוקה, שכולנו אהבנו לאהוב כשהיינו ילדים ונערים, ילדות ונערות. ים להיטים היו להם, כולם קליטים, חלקם קצביים, אבל השיר הזה, שנדמה לי שתרגמו אותו ל-"לחישה פזיזה", תפס פשוט את כל העולם בזמנו. זה השמאלי, כן? מה אני יודע אתכם, אתם גם כן. יש פה אנשים שב-1984 עוד לא היו כאן בכלל.

אז ניתן להם את הכבוד, הא? יאללה, נחלוק לו.

קבלו אותו כאן.

אתם יודעים מה, קחו כאן גם דוגמה לשיר עם קצב אחר שלהם, קלאב טרופיקאנה.