שחר הרמלין הוא איש ישר דרך, צנוע וטוב, כותב בחסד, ראשו מלא כרימון ואוצר המלים שלו לא נופל מאף בן תמותה אחר על כדור הארץ. מקטן ועד גדול, מגדול ועד גדול מאוד.

יאללה, עזבו חרטאבונה.

שחר כותב כאן פחות או יותר מ-DAY 1 של האתר, ובמלאות לכדורסלע חצי שנה מחר (הוריי, הוריי, איט'ס א האלי-האלי דיי), התכנס דירקטוריון המערכת, חשב ודן ודש בנושא והחליט חד משמעית: לאיש הזה, שמקפיד לכתוב לפחות אייטם אחד מדי שבוע, לפעמים גם שניים, ומעשיר אותנו בידע שלו ומזווית ראייתו המעניינת, מגיעים פינה ואייקון משלו.

מה שבאמת גמר אותנו בקטע הזה הוא, שלמרות האיחור בתשלום משכורתו (מאז ספטמבר לא שילמנו לו בתואנות שונות ומשונות וללא הצדקה של ממש, יש לומר), הוא המשיך לכתוב כאילו כלום. האיש עשוי מברזל, כסף בזמן או לא כסף בזמן, הוא כותב. כותב ולא יעזור כלום. ושולח מיילים נקיים וחלקים למשעי, מגוהצים נפלא, וכל מה שצריך זה לקחת את הטקסט, לעשות כמה הוקוסים-פוקוסים פשוטים למדי מבחינה טכנית, להדביק צילום הולם ונאה כרפאל, והנה האייטם שלו כבר מוגש חם וטרי לעיונכם.

קיצורו של עניין, כדורסלע גאה להגיש עוד חידוש: פינה קבועה לשחר הרמלין, אחד הכותבים הטובים במזרח התיכון, שמתעקש להשקיע זמנו בעבודות מסודרות ובמשרד אליו הוא מקפיד להגיע מדי יום, במקום לשחרר ניצרה ולהפיץ את דברו בארץ ובעולם כולו.

אבל כל עוד הוא שמח, גם אנחנו שמחים בשבילו.

ויהי שמה 'השחר העולה'.

יש לכם מושג כמה שוקולד למריחה של השחר העולה אכלתי בחיי? טעים להחריד. גדלתי על השוקולד הזה עם לחם לבן וכאלה. שנים, שנים. מי לא גדל על זה. מתכון בטוח לקיצור החיים בעשור לפחות.

ועכשיו, בחסות אותו שם, אני מקווה עכשיו לגדול גם על הטקסטים של הרמלין. כולנו מקווים. אחריות גדולה רובצת עליך, מר הרמלין.

אז קדימה, חנטריש, תתחיל לעבוד ולמלא את הרובריקה שלך. אם הקצב והתפוקה ישביעו רצון, אולי נחשוב על זה ונפשיר בשבילך את משכורת ספטמבר המוקפאת.