פתאום קם אדם בבוקר, ומגלה שיש לו פינה ואייקון ומתחיל ללכת. וואו. אֶה, אז קודם כל תודה להוריי שהביאוני עד הלום, ולדירקטוריון 'כדורסלע' על האמון והשדרוג. לכבוד הוא לי. אהבתי מאוד גם את השם שנבחר ואת הקונוטציה, אם כי, לצורך הגילוי הנאות, חובה עליי להתוודות כי עקב פגם גנטי בלתי ניתן לזיהוי - עבדכם הנאמן ממש, אבל ממש, לא אוהב שוקולד, או כל דבר מתוק אחר. לא סוכרת, חלילה, סתם לא טעים לי. מה לעשות, כל אחד והסטיות שלו. העיקר שאתם אוהבים. לפחות את השוקולד.

ולענייננו, המון כדורסל מדוסקס כאן על בסיס יומי - ליגת העל, יורוליג, יול"ב-קאפ, חביבים כאלה, חביבים אחרים, אבל איפה שהוא נדמה לי, ואולי זה רק אני, שנגרע במשהו חלקה של ה-NBA. לא ככה? המשחקים כבר בעיצומם מזה שבועיים ויותר, הכוכבים נכנסים לכושר הפצצה ראוי לציון, טבלאות הבתים הולכות ומתגבשות, ולכן הגיע הזמן לבדוק בעד מי אני השנה.

כלומר, שלא תבינו לא נכון, חלילה לי מלהימנות עם אלה שלעולם יצהירו על תמיכה בלתי מסויגת במי שמאכלס באותו רגע את המקום הראשון, ושבוע, חודש או עונה אחר כך כבר ילבשו צבעים אחרים. אבל כשאני חושב על זה, ככל שזה נוגע לליגה הטובה בעולם, הרי שמעבר לסימפטיה בסיסית לאחת, שמיד נגיע אליה, אני יותר אוהד של שחקנים מאשר של קבוצות. לא יודע למה, אולי עוד פגם גנטי.

האחת שאיכשהו תמיד תמכתי בה, פעם יותר ופעם פחות, היא הלייקרס. נדמה לי שבגלל שבגיל מאוד צעיר מישהו הביא לי במתנה חולצה שלהם. בגיל העשרה, כשכבר הייתי ממש בתוך העניין, הגיע מג'יק, מס' 1 בכל הזמנים מבחינתי, ואז זה כבר היה סגור, למעט סטייה אחת מדרך הישר כדי לשמוח בשמחתו של דוקטור ג'יי האחד-ואין-שני-לו, שזכה בטבעת שכל כך הגיעה לו אחרי שקרע לנו את הצורה ב-83'.

מאז ועד פרישתם של רוב חברי השואוטיים, זה היה לייקרס ורק לייקרס. אחרי שתם לו המג'יק היו, לפעמים במקביל, בארקלי הנפלא שמאוד הייתי בעד שייקח אליפות, ולשווא, פטריק יואינג וג'ון סטארקס מהניקס שגם בעדם הייתי, ולשווא (לפחות הם הפסידו בגמר לחכים אולג'וואן, שדווקא הייתי בעדו), מלון וסטוקטון - ממש לשווא - ועוד כהנה וכהנה לשווא'ים. בשלב מסוים הגיע שאק האהוב-עד-מאוד ללייקרס, ושוב הייתי רק בעדם, עד ששאק הלך למיאמי, והצטרף לאלונזו מורנינג האהוב-עד-מאוד-מאוד ולדוויין ווייד המופלא, ומאז אני גם בהחלט בעדם.

מאז תחילת העונה הנוכחית אני בחיפושים אחרי מישהו לאהוד, בנוסף כמובן למיאמי שאני עדיין בעדם, וללייקרס (למרות קובי העצום-אך-מאוס-עד-מאוד). הרבה מועמדים התייצבו למיונים, אך נפסלו בזה אחר זה מסיבות שונות, עד שפתאום...יש! ואפילו קבוצה שלמה! מתהומות הנשייה של הליגה, לאחר שנים של מוות קליני, מתגלים סימני חיים באטלנטה הוקס, היא ולא אחרת, שיש לזכור ולהזכיר לאלתר, כי פעם הייתי, לפעמים, בעדה.

אח, אטלנטה אטלנטה. השרופים שבאוהדי ההוקס ימהרו להשוויץ באליפות הבודדת בה זכו לפני 49 שנה - אלא שאז הם בכלל היו בסנט לואיס, ובבוב פטיט ולו הדסון הפלאיים - שרובנו לא ראו מעולם בפעולה. אבל מבחינתי הם קיימים בזיכרון מאמצע שנות ה-80', עת על הפרקט באולם ה"אומני" המיתולוגי נקבצו דומיניק ווילקינס הבלתי-נתפס, שתמיד הייתי מאוד בעדו, דוק ריברס, קווין וויליס, טרי רולינס, רנדי וויטמן, קליף לווינגסטון, ג'ון קונקאק חסר התועלת וספאד ווב הגמד מגביה העוף. אין ספור הצגות סיפקו החברים באדום-צהוב-לבן, אולם לא השכילו להגיע ליותר מחצי גמר המזרח, שם קיבלו בראש מדטרויט. כמעט עשור אחר כך הם שיחזרו את העונה האדירה עם עוד חצי גמר אחד ועוד הפסד, הפעם לרג'י מילר והאינדיאנים. דומיניק עדיין היה שם, גם וויליס וקונקאק (למה???), ואליהם הצטרפו מוקי בליילוק, סטייסי אוגמון, דני מאנינג, קרייג אילו ואפילו איניס ווטלי, שאחר כך הגיע לגבת ומאוד מאוד הייתי בעדו.

מאז אותה עונת שיא אחרונה הלך מצבה של אטלנטה והשתפר לרעה. במקום הדור שפרש קיבלנו דור פארש, וההוקס עניינו אותי כמו מצב תולעי המשי בקונגו המשוונית. ופתאום - נס, ולא על חלב! שבעה משחקים תמימים חלפו והאטלנטים עדיין עם מאזן חיובי, ושיהיה ברור, מקביל הדבר לזריחתה של השמש במערב, או לשיפוט נקי משגיאות ביורוליג. מינימום. על הרנסנס, ולו גם הזמני, חתומים המאמן מייק וודסון, ג'ו ג'ונסון, הצלף נטול האלוהים, צמד הג'ושים - סמית' וצ'ילדרס, זאזא פאצ'וליה הגיאורגי השגיב, ספידי קלקסטון המהיר משד, לורנזן רייט, שאולי-עוד-ייצא-ממנו-פעם-משהו-אבל-ממש-אל-תבנו-על-זה, וטיירון לו, שלקח אליפות עם הלייקרס.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי פה אחד להיות בעד ההוקס. ברור לחלוטין שעקב כך עולים דרמטית סיכוייהם להיכנס לרצף הפסדים היסטרי, אבל אם לא, אם יימשכו הנצים והנפלאות באזור הפיליפס ארינה, אל תשכחו איפה קראתם לראשונה על תחיית המתים הזו. ולהוקס עצמם נאמר: יאללה חבר'ה, קיבלתם מספיק מחמאות אז פשוט - עופו מכאן, וכמה שיותר גבוה!

shaharhermelin@gmail.com