קארים עבדול-ג'באר, קארל מאלון, קובי בראיינט, לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדן, דירק נוביצקי. תקראו את זה שוב בבקשה. חמישה אמריקאים מובילים את טבלת קלעי כל הזמנים ב-NBA ומיד אחריהם בחור בלונדיני מווירצבורג, ארוך ומשגע. 21 שנים ו-31,560 נקודות במדי דאלאס מאבריקס הם חתיכת טיעון בדיון על מי הכדורסלן האירופי הכי גדול בכל הזמנים.

מייקל אולווקאנדי, רייף לה-פרנץ, רוברט טריילור ולארי יוז. גם את זה תקראו שוב בבקשה – אלו חלק מהשמות שנבחרו לפני התותחן האדיר הזה בדראפט 1998. מי היה יכול לדעת – חוץ מבני משפחת נלסון, כנראה – שהוא יהפוך לאחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק. הרי היה מדובר אז על ילדון די מוזר, ששיחק לפני כן רק בליגת המשנה בגרמניה בקבוצה של עיר הולדתו וסיפר שהוא מעריץ את דייויד הסלהוף. המציל ההוא מ"משמר המפרץ".

ההתחלה בטקסס לא היתה קלה במיוחד. קודם הגיעה שביתת השחקנים שגרמה לו לחזור לווירצבורג לעוד כמה משחקי פרידה, כשהליגה נפתחה באיחור הוא התקשה לעמוד באגרסיביות של הפורוורדים היריבים ואף זכה לכינוי המלגלג IRK כי אין לו D במשחק. דאלאס, כרגיל באותן שנים, לא הגיעה לפלייאוף ונוביצקי עצמו השווה את המעבר מהבונדסליגה השנייה ל-NBA לקפיצה ממטוס "בתקווה שהמצנח ייפתח איכשהו".

השינוי הגיע כאשר המאבריקס עברו לידיים של מארק קיובן, גאון עסקי שהבין את הפוטנציאל בסטארט אפ הגרמני שלו וממש לא התכוון לעשות עליו אקזיט. נוביצקי הכפיל את ממוצעיו, קיבל ביטחון וגם האחוזים לשלוש החלו להתיישר לפי הציפיות המוקדמות. שנה אחר כך הוא כבר שחקן מוביל בקבוצת פלייאוף, שיתוף הפעולה עם סטיב נאש תרם להתפתחות של שניהם והדרך לפסגה נסללה.

הופעות באולסטאר, קמפיינים בלתי נשכחים עם נבחרת גרמניה (מדליית ארד במונדובאסקט 2002 ומדליית כסף ביורובאסקט 2005), זכייה בתחרות השלשות בה היה המשתתף הגבוה אי פעם ומקום קבוע בחמישיות העונה של הליגה הטובה בעולם. ולא שלא היו פנצ'רים בדרך: איבוד יתרון 0:2 בגמר 2006 מול מיאמי שניצחה ארבעה משחקים רצופים ועיכבה את חלום הטבעת, מעצרה של ארוסתו בסיפור ביזארי שדחה את ענידתה של טבעת אחרת, עונת השיא שלו בה נבחר ל-MVP שהסתיימה בהדחה מביכה למדי בסיבוב הראשון ותהיות כלליות בנוגע ליכולת שלו לקחת קבוצה רחוק בפלייאוף. אם בהתחלה תהו האמריקאים לגבי האות D בשמו הפרטי, כעת הם החלו לשאול את עצמם לגבי האות W בשם משפחתו.

כל זה השתנה בעונת 2010-2011. נוביצקי בן ה-33 סבל מפציעות אחרי רצף עונות בריאות, ירד במספריו והיה נראה שהוא זקוק לסופרסטאר נוסף לצידו כדי לעשות משהו בפלייאוף. דאלאס סיימה רק שלישית במערב ולא ממש נספרה כמועמדת לגיטימית לאליפות, בעיקר מכיוון שהתבססה יותר מכל קבוצה אחרת בשעתו על ג'אמפ שוטים, שלא נדע.

אבל ג'אמפ שוטים הם הלחם והחמאה של נוביצקי. בסיבוב, על רגל אחת בנפילה, עם הפנים לסל כשהוא מגיע כטריילר ועם הגב לסל אחרי פוסט אפ. אחרי סדרה קשה מול פורטלנד בסיבוב הראשון (2:4), דאלאס טאטאה את הלייקרס ובדרך לגמר גברה בחמישה משחקים על אוקלהומה סיטי של דוראנט, ווסטברוק והארדן, כאשר כבר במשחק הראשון שיגר הגרמני הצהרת כוונות עם 48 נקודות ו-24 מ-24 מהקו. יאאאאאא אולוהייייים!.

גם בגמר מעטים נתנו לה סיכוי מול לברון ו"ההיטלס", אבל לדאלאס היו את כל המרכיבים הנכונים: ההגנה של טייסון צ'נדלר, הניסיון של ג'ייסון קיד, ג'ייסון טרי ושון מריון והחוצפה של ג'יי.ג'יי בראה. וכן – הווינריות של נוביצקי. בזמן שלברון ג'יימס נעלם בכל משחק מחדש ברבע האחרון, הפורוורד התעלה פעם אחר פעם בקלאץ' וגם קיבל את "הרגע האמריקאי" שלו: במשחק 2 הוא קלע סל ניצחון עם יד שמאל הפצועה ובמשחק 4 קבר עוד סל מנצח למרות שעלה לשחק חולה. דאלאס זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה, נוביצקי הוכתר ל-MVP של הסדרה והקוף האחרון מן הגב הוסר.

בשנים הבאות הוא סבל מפציעות, ירד ביכולתו ואיתו דאלאס כולה. עם זאת, הוא המשיך לשבור שיאי קליעה ונאמנות לדאלאס, דחה את הפרישה עד כמה שניתן והספיק למשוח את היורש הפוטנציאלי: לוקה דונצ'יץ'. הילדון המוזר והגמלוני הפך ל"אחד מהחבר'ה", התברר כבעל חוש הומור נהדר וזכה לכבוד גדול בכל רחבי הליגה. מגיע לו, מה יש לומר.

לא יושלם הפרופיל בטרם ייאמר גם זאת: ב-2001 שיחק נוביצקי עם נבחרת גרמניה ביורובאסקט 2001 בטורקיה אל מול עיניים נשיאותיות בוחנות היטב. נדמה היה כי דבר כזה לא נראה מעולם והנשיא, נפעם והמום כולו, התאהב באחת. היו אלה ימים מרהיבים בהיכל התרבוש, אבדי איפקצ'י, שאינו קיים עוד.