בעולם מתוקן, ככה היו נפתחות מהדורות החדשות ב-26 בפברואר 2016: "מארק טורנשיין, מלך סלי הפועל ת"א בכל הזמנים וכוכבה של הקבוצה בעונת הדאבל ההיסטורית שלה ב-1969, הלך לעולמו". בעולם שלנו, בו כשהחדשות נפתחות בטרגדיות קטנות זה נחשב יום מוצלח – וגם עיתונות הספורט רחוקה מימיה היפים, אם בכלל היו כאלו – זה הסתכם בכמה שורות באתרי אינטרנט, שגם הן נגזרו מהודעה לתקשורת. ואם זה לא מספיק, עד היום יש אנשים שלא בטוחים אם שמו הוא טורנשיין או טורנשטיין.

הגיע הזמן לעשות לו את הכבוד הראוי. טורנשיין שיחק אמנם בעידן הפרה-מקצועני, אבל מי שראה אותו מספר שהיה סקורר בלתי עציר. יעידו על כך משחקי ליגה של 40 ו-50 נקודות או לחלופין 31 נקודות בניצחון בגמר גביע המדינה על מכבי ת"א. כשמדברים על הפועל ת"א של אותם ימים, השם הראשון שקופץ לראש הוא של חברו הטוב בארי לייבוביץ', אבל לזכות טורנשיין עומדות העובדות שמעולם לא שיחק בקבוצה אחרת, קלע עבורה יותר נקודות וגם זכה איתה בתארים כשחקן.

כמו לא מעט אמריקאים יהודים באותן שנים, טורנשיין הגיע לארץ די בטעות. הוא התגלה לעסקני הענף במשחק ראווה מול נבחרת ישראל בניו יורק וכעבור כשנתיים הגיע ללבאנט, להפועל ת"א. הוא הוביל אותה לאליפות האחרונה שלה וכאמור גם לזכייה בגביע המדינה – בגמר שנערך בבלומפילד הפתוח. בהמשך הפך למלך הסלים של האדומים בכל הזמנים ושיחק שנים רבות ויפות גם בנבחרת ישראל.

שיתוף הפעולה שלו עם בארי לייבוביץ' היה מסוג הדברים שהביאו אנשים למגרשים. "מארק היה השחקן הכי חכם ששיחקתי איתו", החמיא לייבוביץ', "תמיד הוא ידע מה אני הולך לעשות לפני שאני בכלל החלטתי". בתחילת שנות ה-70 הוא רשם במשך שלוש שנים רצופות את הממוצעים הבאים: 28.0 נקודות, 29.0 נקודות ו-25.9 נקודות למשחק. כל זאת מבלי להחסיר אף משחק לאורך העונה. בסך הכל הוא סיים את הקריירה עם 3,904 נקודות וממוצע של למעלה מ-20 למשחק.

למרות שלא זכה בתארים בארץ מלבד הדאבל בעונתו הראשונה, הוא תמיד התברג בצמרת טבלת מלך הסלים, פעמיים נבחר לשחקן העונה בליגה ופעם נוספת לחמישיית המצטיינים. שנה לאחר שפרש מכדורסל בגיל 33 חלה לראשונה, אבל התגבר על גידול סרטני בכליות אחרי מאבק של מספר שנים. בשנותיו בארץ עבד כמורה בבית הספר האמריקאי ועם שובו לארה"ב עבד בחברת מחשבים. בגיל 71 חלה שוב ונפטר בביתו בלוס אנג'לס.