יום גדול היום, עת בשנחאי הכרך יתקיימו חצאי הגמר בטורניר שמונה הגדולים בעולם, בענף הספורט הכביר המתקרא טניס. בחצי גמר אחד רוז'ה-שלנו, המדורג ראשון, נגד רפאל נדאל, שפתח רע אבל השתפר והנה הוא שוב עומד עלינו לכלותנו (אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם).

בחצי הגמר השני, שמעניין הרבה פחות אבל עדיין מדובר בחתיכת משחק, ישחק ג'יימס בלייק האמריקאי המדורג שישי נגד דויד נלבנדיאן המדורג שמיני. מספרים 3 (ניקולאי דוידנקו), 4 (איוון ליוביצ'יץ'), 5 (אנדי רודיק), ו-7 (טומי רוברדו) נפרדו לשלום. עם דוידנקו הלכה הביתה גם חברתו היפה, מה חבל.

נלבנדיאן (למעלה) ובלייק לא שיחקו אף פעם זה נגד זה. עם זאת, נלבנדיאן זכה בטורניר בשנה שעברה, כשהוא מנצח שם את רוז'ה-שלנו וגורם סנסציה ענקית. המשחק הזה, כמו שאתם מבינים, פחות מטריד אותנו כרגע, אבל כל מי שאוהב טניס מוזמן לצפות.

מה שכן מטריד, או יותר נכון מי שמטריד, הוא רפאל נדאל. קשה שלא להתייחס ברצינות לשחקן היחיד בעולם שמחזיק במאזן ראש בראש כל כך חד משמעי נגד פדרר. 2-6 לטובת הספרדי הצעיר, סוג של שור רציני ביותר, שקשה להכניע אותו. גדולי המטדורים ניסו ולכולם הלך מאוד מאוד קשה.

עמוק בפנים, אני יודע שרוז'ה-שלנו לא מת על ההגרלה הזו והיה מעדיף שלא לפגוש את נדאל. מצד שני, יאללה, שיהיה. זה מה שיצא ועם זה צריך להתמודד. ולפיכך – היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

גם לא ממש מתאים לנו כל הקטע הזה לאחרונה, של כתבות ענק סביב רוז'ה-שלנו ב'ווג' וב'פיפל', כל המגזינים הגדולים האלה. למה עכשיו, למה? אתם מפריעים לבן אדם להתרכז, יא תקשורת מאוסה. צאו לו מהוורידים, יש לו נדאל עכשיו, בחיאת רבאק. זה זמן, זה? אחר כך, אחר כך, תבואו אחר כך. הטיימינג ממש לא מתאים.

יש תחושה של המון לחץ, המון מתח, וגם המון חשש, לפחות בין אוהדי שני הטניסאים הגדולים האלה. אין טעם לאכול את הדיבורים על כך שנדאל לא בשיא כושרו. גם "שלנו" לא בשיא כושרו. הפסיד מערכה לנלבנדיאן, בקושי ניצח את רודיק, התקשה גם מול ליוביצ'יץ'. משהו מריח לא טוב.

ואיך שלא יהיה, כולם כבר מתים לסיים את העונה ולצאת לפגרה. ובמקום ללכת לים כמנהג ההם שאסור להזכיר את קיומם כאן, רוצים רק שאפשר כבר יהיה לצאת לאיזה סקי טוב איפשהו על האלפים, ולשים את עונת הטניס מאחורינו לפחות עד אוסטרליה הפתוחה בינואר.

אבל עוד מאמץ קטן, עוד כמה רגעים של התעלות, זה כל מה שאנחנו רוצים היום מרוז'ה-שלנו. ואז, בגמר, יהיה נחמד לנקום בנלבנדיאן, היה ויעלה לשם, או סתם לנצח את בלייק בסטייל. ובינתיים, נקבל במחיאות כפיים סוערות את ארבעת הטניסאים המהוללים בתקווה לראות שואו מדהים.

And may the best win (unless this is Nadal)