יושב לי פה, בוחן את משחקי הליגה האיטלקית האהודה עלי מכל הליגות אשר על פני תבל (כולל הליגה הצרפתית השנייה, לה הפניתי עורף מאז עזבו אותה צמד הכוכבים סטנלי 'שן זהב' ברנדי וקלארנס 'הזבלן' טראש), ומה אני מגלה?

העברה מעניינת מאוד, שאיש לא הזכיר אותה לדעתי בשומקום יען כי אין היא חשובה יותר, נניח, מהמשחק המרתק בין אשקלון ללא יודע מי במחזור הקרוב בליגת העל. ובכן, אין לי אלא להתעלם מההתעלמות הקולקטיבית מידיעה מפעימה זו: צירפנו את בראיינט סמית' במקום ריצ'י פראהם!

לא ברור לכמה זמן, לא ברור עד מתי, אבל ככל הנראה מדובר בהעברה עד לתום העונה. סמית' זה ההוא שהגיע בעונה שעברה להפועל גליל עליון במהלך מסע ההצלה של הקבוצה, שכבר דורגה במקום האחרון ויחד עם בוז'וב וכל אלה הצליחה להתרומם וכמעט להשתחל לפיינל פור.

בקיצור, סמית' עוזב את סקאפאטי ומגיע לטרוויזו של דייויד בלאט (אבל לא פחות משלו, היא שלנו), ובמקומו מגיע לסקאפאטי גוראן יאגודניק, הסלובני בן ה-32, שאותו ראינו לראשונה אי-שם ב-1996 באליפות אירופה לנבחרת עד גיל 22 בטורקיה. כבר אז הוא היה מצוין. עיקש, קשוח, שחקן מצוין.

האיטלקית שלי לא משופשפת מדי, אבל קשה שלא להבין את הכותרת מתוך דבריו של בראיינט עם הצטרפותו אלינו: "בנטון טרוויזו היא חלון הראווה של הקריירה שלי", הוא אומר, וכאלה שחקנים בדיוק אנחנו אוהבים כאן. יודעים להעריך את המקום בו הם משחקים, נותנים כבוד למועדון ולסמל.

בכיליון עיניים נצפה למשחק הבכורה של בראיינט מחר מול אודינה, אם כי בו זמנית נפגין דאגה מרובה לגורלו ועתידו של פראהם הפצוע, שבו, בעיקר, תלינו את תקוותינו להצלחה העונה. האם יחזור במועד? האם ישתף פעולה עם בראיינט סמית'? ואולי ירוצו שניהם משני צדדיו של טרל לידיי, או ניקוס זיסיס, או מרקו מורדנטה, או מאט סנטאנגל'ו, שכל אחד מהם יכול לרכז, ויצרו אופציות קליעה נפלאות עבור קבוצתנו הירוקה והגאה.

בשקיקה רבה אמתין לכך. נמתין כולנו.