הולכים לגמר בין פדרר לבלייק, מקום ראשון נגד מקום שמיני, המשחק האחרון של העונה (אם להוציא מחשבון לרגע את גמר גביע דייויס בין רוסיה לארגנטינה בדצמבר). רוז'ה-שלנו נגח ברפאל נדאל בעוד משחק קשה, כי אף פעם לא קל מול השור הזה, ובלייק אכל בקלילות את נלבנדיאן, האלוף הקודם של טורניר שנחאי.

מה זה אומר? זה אומר, שעל פניו המכשול הקשה כבר מאחורינו, אבל בלייק נמצא בכושר מעולה. זה אומר שפדרר אמור לנצח, ניצחון שיהיה ה-92 והאחרון שלו לעונה זו מול חמישה הפסדים בלבד, אבל למה לגמור ולחסל את סיכוייו של בלייק מראש? יש לו את כל הלילה וכל הבוקר לחשוב, איך הוא עושה את הפתעת העונה בטניס העולמי ומגיע מהקצה התחתון של המדורגים עד לתואר האליפות.

עבור רוז'ה-שלנו זה גמר רביעי ברציפות. בשנה שעברה הוא הפסיד לנלבנדיאן ונקווה, אני, אתם, אנחנו, כל עדת מעריציו הלא שוטים בכלל יען כי אליל אמיתי הוא, שלא יבואו לו פתאום ריקושטים מהעבר הקרוב ויפריעו לו להתרכז. תראו איזה יופי זה נראה אחרי הניצחון על בלייק, יכול להיראות גם אחרי הניצחון מחר על בלייק, אם וכאשר, ולמה-בעצם-שזה-לא-יקרה.

שתי מלים על חצי הגמר: משחק ענק בשבת בצהריים, תוך כדי בליסת חמין חם, טרי ומשובח. הרבה זמן לא נהניתי ככה. הנקודה האחרונה, המנצחת במשחק, היתה לקוחה משנת 2050 או משהו. דבר שעוד לא לגמרי נראה כאן, תחת הלחץ הגדול והעצום שבו נמצאים שני השחקנים ברגע הכרעה. נדאל לא עמד בלחץ, "שלנו" דווקא כן וצימק, לא להאמין אבל צימק זו המלה, ל-6-3 במפגשי ראש בראש מול נדאל.

בלייק - נלבנדיאן? לא יודע, לא היה משחק בכלל. גם במערכה הראשונה, 4-6 לבלייק, הקשה כביכול, היה די ברור מהרגע הראשון מי עומד לנצח. בקיצור, בלייק בשיאו כושרו והוא נינוח ומודה לאל על הרגעים הטובים שהוא מעניק לו באחרונה. לא פראייר בכלל, אבל אם פדרר יהיה ביום טוב, כמו שהוא אמור להיות, ולא יסבול מרגעי נפילה אחרי ניצחון חשוב וגדול על המדורג מספר 2 והיריב האמיתי שלו, הוא יקח גם את זה. ויכניס עוד הרבה מאוד כסף לכיס, אבל את הכסף סופרים במדרגות אמר מישהו, אז בואו ונלך איתו. כנראה שהוא צודק.

אז מחר, יום ראשון, הוא יום של טניס לפני כל דבר אחר. לפני טרוויזו נגד אודינה, אפילו לפני בני השרון עם לי ניילון נגד מכבי ת"א ושמונה הדקות המתוכננות לנואל פיליקס.