אסון בל יתואר, איך דרך אחרת לתאר את מה שקרה. בעשר ועשרה בבוקר פסעתי בנחת לכיוון הטלוויזיה, כדי לשבת שם בנחת עם טרנינג וכפכפים (סוג של) ולחזות באליל הנערץ רוג'ר פדרר, הקרוי גם ובעיקר רוז'ה-שלנו.

אלא שלאריסה, המנקה, שמגיעה אחת לשבוע בימי ראשון בבוקר, עסוקה היתה בפעילות נמרצת דווקא בסלון, שם שוכן מכשיר הטלוויזיה היחיד במשכן הנשיא. יחיד ברמה העקרונית, יחיד ולא יהיה שני לו, אם כי אשת הנשיא מגלה לאחרונה שביזות מתקדמת נוכח דרישות רבות מבני הבית לצפות בזה ובזהוא ובהיא ובאלה ובעוד כמה וכמה תוכניות.

בקיצור, לאריסה שלחה אותי בחזרה לתקתק על המחשב. התוצאה היתה 0-5 לרוז'ה-שלנו במערכה הראשונה, כך דיווחוני בנאמנות אתרי הלייב-סקור השונים. לאחר דיונים קצרים ביני לבין עצמי ולהיפך, החלטתי להשתרע על המטה עד שלאריסה תסיים שם את ענייניה. וזה הדבר האחרון שאני זוכר. אבוי.

לילה קשה עבר על כוחותינו, שלא הצליחו להירדם. אז מה הפלא שהם נרדמו בקלות בסביבות רבע לאחת עשרה ועד שתיים עשרה וחצי, או משהו כזה. וכשקמו הכוחות, כבר לא היה כלום בטלוויזיה. לא טניס, בכל אופן. מאוכזב ומאושר כאחד מיהרתי אל האתרים. מאושר, כי ידעתי שרוז'ה-שלנו קירקס לג'יימס בלייק את האמ-אמא בשלוש מערכות, אם זה נגמר כל כך מהר. מאוכזב, על שהסתיימה העונה מבלי שחזיתי בפעם האחרונה בפדרר ומבלי שהספקתי להיפרד ממנו בשם כל מעריציו ההולכים ומתרבים משבוע לשבוע.

אפילו לאריסה כבר לא היתה. לקחה את הכסף והלכה, כרגיל. לפחות הבית נקי.

וכאן בדיוק נכנסת לעניינים כתבתנו לענייני טניס, מאי קראם, שאיזה מזל שהיה לי שכל למנותה לתפקיד אך לפני ימים ספורים, והנה היא כבר מדווחת מהשטח מבלי להשקיע טרחה מיותרת בסיקור המשחק עצמו, שבאמת היה חתיכת עוגה. והיא אומרת בעצם ככה:

"עשיתי לי וויקאנד ארוך. גמר שבו פדרר מופיע הוא יום שבתון בינלאומי, או צריך להיות. לא שג'יימס בלייק יכול לנצח את פדרר, אותו הוא מחשיב לספורטאי הגדול בעולם. "הוא לימד אותי לקח," אמר בלייק בענווה אחרי ההפסד. ילד טוב, ג'יימס. באמת.

המאזן של פדרר מרשים (5-92), והוא הראשון שמנצח יותר מ-90 משחקים בעונה, וגם הראשון שמגיע לארבעה גמרי מאסטרס רצופים. אלא ששיא הניצחונות לעונה שייך לאיבן לנדל, שניצח 106 משחקים בעונה והפסיד תשעה. הוא גם הגיע לתשעה גמרי מאסטרס רצופים. השיא של מספר ההפסדים המועט בעונה אחת שייך לג'ון מקנרו. שלושה, נדמה לי. ובל תהיה עינכם צרה: צריך גם להשאיר כמה שיאים לטניסאי עבר.

שימו לב כמה תודות שלח פדרר למירקה שלו בנאום הניצחון. ומה עכשיו? עכשיו חודש וחצי בלי משחקים של פדרר, חוץ ממשחק ראווה עם נדאל בקוריאה. החיים קשים. ותודה על המינוי לכתבת הטניס של כדורסלע. לעת עתה, אין בדעתי לשלוח מכתב התפטרות או לאיים כמו שוטה הנבואה".

ולא נותר לנו לסיים את האייטם הזה בשלושה אופנים. אחד מהם, הוא, כמובן:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה למנוחה ולפגרה!

השני הוא, איך לא:

איזה תותח, יא אולוהים.

והשלישי הוא קטע מתוך הגדת פסח שהיתה באמת באולמות הטניס, כמו גם במגרשים הפתוחים:

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותונו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אז זהו, פדרר מסיים את העונה כטניסאי היחיד אי-פעם שהרוויח למעלה משמונה מיליון דולר מתחרויות בעונה אחת (ותוסיפו לזה את חזוה הפרסום שלו עם נייק ואחרות).

ופגרה נעימה לכם (הצלחתם סוף סוף במשימה, סוף-סוף קצת שקט מטניס).