עם עובדות קשה להתווכח. אפשר, אבל קשה. הנה כמה כאלו.

עובדה א': בכל שנותיה של ליגת הכדורסל הבכירה בישראל, על כל גלגוליה ושמותיה השונים, אף שחקן זר לא קלע יותר נקודות מאנדרו קנדי.

עובדה ב': 5100 כאלו יש לו ב-249 משחקים, שזה יוצא 20.5 נקודות למשחק. מקום 16 בטבלת קלעי כל הזמנים. מקום שביעי מבחינת ממוצע הנקודות למשחק. אם נרצה, וברור שנרצה, נוכל לרשום לזכותו עוד 591 נקודות פלייאוף עם 17.9 בממוצע.

עובדה ג': נתוני עובדה ב' לא נוצרו יש מאין, יען כי שחקן אדיר ונפלא היה. לא פחות מכך. ידע לעשות נקודות בכל דרך וצורה: מקרוב ומקצת יותר רחוק, בפוסט-אפ ומדי פעם גם מעבר לקשת השלוש, מריבאונד התקפה ומקו העונשין, בטרן-אראונד-פייד-אוויי ובחדירות עד הטבעת. דייק ביותר מ-61 אחוז לשתי נקודות, שזה נתון מפחיד בואכה פסיכי. מכונת סלים, כפי שנהוג להגדיר במחוזותינו, וגם ריבאונדר טוב מאוד, מוסר לא רע, פייטר אדיר ומנהיג אמיתי.

עובדה ד': בכל משאל או דירוג שנערכו בעשרים השנים האחרונות בעניין הזרים הטובים ששיחקו אי פעם בישראל, דורג אנדרו קנדי לכל הפחות בעשירייה הראשונה, ובדרך כלל גם בחמישייה הפותחת. אגדה של ממש בגליל העליון, ובעצם בכל מקום בישראל בו דרך על פרקט. יעידו על כך אינספור סיפורים ועדויות על כמה גדול היה על המגרש ועל מה שעשה גם מחוצה לו - מעמית גל ופיני גרשון ודרומה.

עובדה ה': וכל אלה, לא עזרו עד היום לחבר קנדי להיכנס לחיל התותחנים, ובעצם לכל קטגוריה מרכזית אחרת בכדורסלע-האתר.

עובדה ו': שערורייה, בושה, חרפה ואף כלימה.

מיד כשנחשפתי לעובדה ה', ואחרי שהגבתי אינסטינקטיבית בעובדה ו', שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות. זה לא שבחיל התותחנים נמצא ולו אחד שלא ראוי להיות שם, חלילה, אבל קנדי? "דרו" קנדי? אותו השארנו עד עכשיו בחוץ? אין לתאר, אין תירוץ ואין מחילה. כל שנותר לעשות הוא לשוב ולהפנות את עצמי לעובדה ו', ולתקן מיידית את העוול.

אנדרו פיצגארפילד קנדי נולד ב-22.12.65 בקינגסטון, בירת ג'מייקה. עם סיום לימודיו בתיכון מקומי, עבר לאמרילו קולג' בטקסס, ואחרי שנתיים נדד לאוניברסיטת וירג'יניה המכובדת, שם שיחק שנתיים נוספות ורשם ממוצעים מכובדים של 13 נקודות ו-6.5 ריבאונדים למשחק.

בדראפט 1987 נבחר בסיבוב השני על ידי הסיקסרס, אבל מעולם לא שיחק ב-NBA. בילה שנתיים במיזורי ובדרום דקוטה במסגרת ליגת ה-CBA, ואז החליט לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולחפש שם את מזלו ואת פרנסתו.

שיחק במשך פחות מעונה בויאדוליד, לפני שנחת בכפר בלום. למרות עונה אדירה, בה הוביל את הקבוצה בנקודות, עזב לקרמונה האיטלקית, אבל ב-92' חזר לגליל לתקופה שתהפוך אותו חיש קל לאליל של ממש בצפון הארץ ובכלל. זה התחיל עם גביע היסטורי ב-92', אחרי ניצחונות על מכבי ת"א בחצי הגמר ועל מכבי ראשל"צ בגמר (נחשו מי הוליך את רשימת הקלעים במשחק), ונמשך עם אליפות עונת הדובדבנים המיתולוגית, שגם אותה סיים כקלע המוביל של הקבוצה.

דווקא אחרי שסייע לגליל לכבוש את מה שנראה באותם ימים כפסגה הכי בלתי אפשרית בספורט הישראלי, נטש את הצפון לשנתיים. עונה אחת בילה במונפלייה הצרפתית, ועוד אחת בקצה השני של מפת הארץ - בהפועל אילת. בתחילת עונת 95'-96' חזר לגליל לשלוש עונות נוספות, שבכולן המשיך להמטיר נקודות על כל מי שבא מולו. ב-98' עזב סופית את הגליל, אבל לא את ישראל. שנתיים במכבי חיפה, שנה במכבי חדרה ועונה אחת אותה חילק בין מכבי רמת גן לבני הרצליה – הביאו לסיום תקופה של לא פחות מ-11 עונות בליגה הבכירה שלנו. לעניות דעתי הלא קובעת - יותר מכל זר אחר אי פעם. אה כן, אם זה לא היה מספיק ברור, למעט באחרונה והמפוצלת שבהן - בכל שאר עונותיו בארץ היה ראש וראשון לרשימת הקלעים בקבוצותיו. אי אפשר היה לעצור את האיש. פשוט אי אפשר היה.

בסוף עונת 2002-2001, בגיל 36 וחצי, פרש קנדי ממשחק פעיל, אבל כצפוי וכראוי נשאר בענף. גלגולים ותפקידים שונים עבר, ובפעם האחרונה בה התעדכנתי שימש כסקאוט של וושינגטון וויזארדס. קשה לי לנבא כרגע מה יעשה בעתיד - האם ימשיך כסקאוט? שמא יתקדם לאימון קבוצה זו או אחרת? ואולי בכלל יחליט שייעודו בחיים הוא לפתוח עוד מסעדה טבעונית בת"א (כי 3,752 כאלו לא מספיקות) - אבל דבר אחד בטוח: תמיד תוכלו למצוא אותו כאן, במקום הראוי לו, בין כל התותחנים והגדולים באמת.

שחר הרמלין