לא ידוע איך נזכרתי בזה פתאום, אבל זה משתלב מצוין ואפשר פשוט להקדיש את השיר הבא לרוז'ה-שלנו פדרר, שזכה אתמול במאסטרס בשנחאי ושוב לכד את ליבנו בפעם המי יודע כמה.

הוא שוויצרי, נכון? אז קחו שיר של להקה שוויצרית.

או שוויצית.

או איך שאומרים את זה הכי נכון.

ובעצם, שני שירים.

אי-שם בנערותי התנהל בגאון צמד משוויץ שהיה מאוד חדשני, מאוד מיוחד, מאוד שונה מכל דבר אחר. והיו הרבה דברים חדשניים, מיוחדים ושונים בתחילת השמונים.

קראו להםYello . להם זה דיטר מאייר ובוריס בלנק. והם הוציאו כמה קטעים יוצאים מהכלל וחסרי תקדים נכון לאותו זמן. רק קראפטוורק הגרמניים, בסוג אחר של מוסיקה אלקטרונית, הצליחו להיות בו זמנית מצליחים גם בשוליים וגם מסחרית. ולדעתי ועד כמה שאני זוכר The Model שלהם היה השיר הראשון שהצגתי כאן ב'שיר אחד ביום'.

בקיצור, היו להם כמה קטעים פנטסטיים שזכו להצלחה גדולה כמו, למשל:

OH, YEAH

THE RACE

VICIOUS GAMES

GOLDRUSH

I LOVE YOU

BOSTICH

ועוד ועוד ועוד, יש לי איזה אלבום כפול שלהם או משהו אי שם בין הערימות. כן, כן, עדיין פארש. עדיין לא קניתי פטיפון לכל התקליטים הישנים שלי. השיפוץ הגדול עוד לא יצא לדרך. זה יקרה רק בקיץ, בסופו של עניין.

אז לכבוד פדרר הגדול, הנה שני קטעים של הצמד השוויצרי, שני האחרונים ברשימה שמודגשים בשחור. הקליקו וסעו לשלום, עם רמקולים פעורים במלוא העוצמה.