האמת היא, שאין לי מושג לגבי הזמר הזה. והמשפט הזה תקף פחות או יותר לגבי כל אמן חדש שיצא לשוק בשנים האחרונות. אלה הן פשוט שנים שבהן כל המגירות בראש כבר מפוצצות מרוב שמות, תאריכים, עובדות, פרצופים. אז מה הסיכוי שאני אוכל לספר לכם על הבחור הזה, דניאל פוטר, באותה מידה שאני יכול לשלוף נתונים ופרטים על דפש מוד, יאזו או אולטראווקס? אין, לא קיים.

בקיצור, אתמול, בדרך למשחק הנשים בין מכבי רמת חן לבני יהודה (עשינו את זה! אשכרה לקחנו את הרגליים, איתי סלע הפלאי ואני, והלכנו לראות משחק כדורסל כשהדוד ישראל קובע איתנו מראש ומתייצב גם הוא), התנגן ברדיו השיר הזה.

ככה שעוד בדרך לשם, לזיסמן, כבר ידעתי מה יהיה הקטע הבא ב'שיר אחד ביום'. לעומת זאת, לא היה לי מושג מה תהיה התוצאה בין רמת חן לבני יהודה.

השיא בכל אופן נרשם פחות או יותר באמצע הרבע השני, כשאיתי שאל אותי אם נוכל לבוא גם למשחק הבא.

רבותי, ואף גבירותיי: ככה מגדלים פאוור פורוורד עתידי (2.07, להערכתי, עדיין בלי חיזוי גובה). קודם משמיעים לו את דניאל פוטר ברדיו, אחר כך לוקחים אותו לראות את מאיר אליהו משיג ניצחון בכורה כבר במשחקו הראשון בבני יהודה, ואת נטאשה בראקט, ריבי גרינבוים ונעמי קולודני נותנות הצגה. מזה זה מתחיל.

אחר כך נמשיך הלאה, אל שאקיל, דאנקן וכל אלה.

בינתיים, קחו לכם שיר חביב לאללה. ותגידו, זה רק נדמה לי, או שאני רואה מין גלגול מאוחר כזה של בילי ג'ואל או משהו? לא מזכיר לכם במשהו, בסגנון, או בטח בישיבה ליד הפסנתר, ואולי באופי של השיר ובקצב, את בילי ג'ואל של פעם?

אהה, לא? טוב, אולי סתם היה נדמה לי.

הנה זה כאן – Bad day