ים מדר הוא הרקדן הישראלי הטוב ביותר מאז עודד קטש, וכנראה גם עולה עליו. אחד על אחד כמו שלו, עם שליטה בגוף ובכדור ופיתולים בלי אפשריים, קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה, ואיום מתמיד מכל טווח, לא ראיתי מאז הכותש בשיאו.

קשה מאוווווד לשמירה. כישרון על, מהפנט את המביטים בו, וכנראה גם בעל אופי מאוד מיוחד שהביא אותו למקומות שהגיע אליהם עד עכשיו.

הדברים שהוא עושה, כפי שבאו לביטוי בדרבי הגביע אתמול, הם דרגה או שתיים למעלה. רמות ביצוע וקושי גבוהות יותר.

ובכל זאת, כשהכדור אצלו ביד יש רגעים שבהם התחושה מעט לא נוחה, במיוחד אם אתה אוהד הפועל ת"א. לך תדע מה יעלה בגורל המהלך הבא – האם יגיע עוד אסיסט או סל נהדר שלו, או אולי דווקא זריקה כפויה, בכוח, נגד זרימת המשחק וחוקי המשיכה של כדור הארץ.

בגיל 24 הוא עדיין הרפתקן מדי לטעמי השמרני, ואפשר להמר ששיאו עוד לפניו. אלא שהשיא יגיע לא בצורת שיפור בממוצע הנקודות והאסיסטים, אלא בלימוד עצמי נוסף: יצירת איזון רב ככל האפשר בין היכולת להוביל ולנהל את הקבוצה שלו, לבין שליטה ביכולותיו-הוא.

כי נכון להיום מדר מסוכן מאוד ליריבה שלו, אבל הוא גם, איך לומר, עלול להיות מסוכן לקבוצה שלו ברגעים מסוימים.

פעם איתך, פעם נגדך.

ואת זה צריך לאזן, כי מדר יכול להיות קרוב למושלם. כבר עכשיו הוא כנראה הרקדן הטוב ביותר שהיה לכדורסל הישראלי אי-פעם, אבל רצוי לסמן מטרה רחוקה וגבוהה מזו: להיות לא רק רקדן ושחקן, אלא גם כוריאוגרף ובמאי.

זאת ועוד:

מספר שבועות לפחות אני מנסה לאתר במסדרונות מוחי את מי מזכיר לי רוקאס יוקובאייטיס.

אתמול, אחרי צפייה במשחק שלם (!), כולל הארכה ועיכובי שופטים ליד המוניטור, אני חושב שמצאתי.

בני העם ובנותיו, לפחות הוותיקים ביניהם, אולי יופתעו: כן, יוקובאייטיס מזכיר לי בחלק מהתכונות שלו את בורקו ראדוביץ' המעט נשכח.

נכון, מדובר בשחקנים בעמדות שונות, רכז/קומבו גארד מול סמול פורוורד, ולפני מטח העגבניות והתגובות השליליות, אסביר:

מדובר בשור. גארד גדול, תאב משחק, שהסל הוא אחד מחבריו הטובים בעולם. החתירה למגע, העצירה לקליעה על שתי רגליים מחצי מרחק, הלהט הפנימי, האיחור ההגנתי בחצי צעד פה וחצי צעד שם, הכניסה בכוח עד הסוף כסוס עיוור - כל אלה מאוד-מאוד מזכירים לי את בורקו של פעם.

נהוג לחשוב, או לזכור, שראדוביץ' היה בעיקר קלע שלשות ותו לא. זה לא נכון. הוא אמנם הובא בזמנו כמחליף לדורון ג'מצ'י, ותוייג אוטומטית כקלע בעיקר כמתחייב ממי שמחליף אושיה כמו ג'מצ'י, אבל האיש היה סקורר אמיתי, סקורר בנשמה.

אני חושד שגם יאקובייטיס כזה, למרות שהוא מוגדר כרכז ועדיין טורח פה ושם למלא אחר הייעוד המקורי שלו.

הגודל שלו בולט ליד הגארדים הנמוכים סביבו. למעשה, הוא נראה ומשחק יותר גדול מכפי גובהו. יכול להיות שבעתיד הקבוצות בהן ישחק ירצו לשמר ולהתעקש על איכויות הרכז שבו - כי למה לא, אם אפשר - אבל בטווח המיידי, בעונה הזו ובסגל הנוכחי תפקידו בעיניי לשמש שור בדישו, סוס עיוור, מין בורקו ראדוביץ' בימיו כזר תותחן בהפועל נהריה (ובמקרה הזה גם יודע למסור אסיסטים).

וגם אם נוטים לחשוב שמדובר בהשמצות ובקונוטציות שליליות, אפשר לנצח עם זה כמו שראינו אתמול, ואפילו להוליד משחקי שיא במעמדי רגע-לפני-שיא.