כשאין עליו לחץ להיות ספק נקודות הוא יכול להיות הסמול פורוורד שעוזר לכולם בהגנה. צריך להבין פרט מאוד פשוט - כשיש לשחקן בארסנל זריקה אחת בלבד (ולמי שלא יודע לכדרר זה נכון שבעתיים), קל מאוד לעצור אותו ובדרך-כלל הוא יעצור את עצמו עם איזה משחק גרוע אחד שמוריד את הביטחון לרצפה. אז לקבוצה שלי נבחר מתן נאור. אבל בפרופורציות, ולא כאיש שלי בהתקפה.

מ"בעל המאה" כבר התייאשתי, אולי פה ייצא לי כבר משהו?

כותב האדון המכובד ליאור בן שלמה ככה:

ובכן... אני חושב שאין על זה ויכוח בכלל. מאיר טפירו אמנם קולע נקודות ומוליך כדור בצורה נחמדה, אבל בסך הכל מדובר בשחקן שכונתי. לא כמות נקודות קובעת את טיב השחקן, כי אם כיצד הוא משפיע על המגרש. וטפירו, לצד המסירות היפות שיוצאות לו מדי פעם, מתנהג בצורה שכונתית במגרש ויוצר המון בלאגן ולידו שאר הקבוצה לא נראית טוב, (שלא לדבר על הגנה).

לעומתו, מתן נאור הוכיח שכשהוא טוב אז גם הקבוצה נראית טוב, וזה לא קשור למנת הנקודות היפה מאוד שהוא סיפק בשני משחקי הליגה האחרונים. רואים על המגרש שהוא משתדל ויודע לשמור ונלחם ומחפה על החסרונות שלו ושל שחקנים אחרים בקבוצה.

נובע מכך: טפירו OUT, מתן נאור IN.

כותב מר רוני קורטברג הנישא מעם:

להשוות בין מאיר טפירו למתן נאור, זה כמו להשוות בין ניצחיות האל לארעיות האדם.

כותב סר איתי גרשון (קרוב של רבי פנחס שאינו חס?):

שאלה יפה זאת. נו, מה, ברור שמתנאור. הסיבות כדלקמן, ונחלק אותן לפי האזורים הגיאוגרפיים שבמגרש הכדורסל.

הגנה - בתחום הזה גם החסידים הכבירים ביותר של רבי מאיר בעל הנס, אלה העולים לקברו בהילולה השנתית בהר מרון (ונתעלם מהעובדה שמדובר ברבי שמעון בר יוחאי), וחוסמים את כל כביש עכו-צפת הצר מלהכיל אותם, יסכימו גם אלה כי הנאור הוא אחד השומרים הטובים מבין העבריים, רגליים חזקות, גוף סוסי, אגרסיביות, תזזיתיות, שכל בהגנה, זאת אל מול מאיר שעם כל הכבוד, ויש כבוד, לא מייחס חשיבות לצד הזה של המגרש.

התקפה - אמנם מבחינת כישרון התקפי טפירו עולה על נאור, אך בסופו של דבר, כשטפירו עולה להתקפה, עולה איתו גם עגלת האגו אותה הוא גורר ביצול שמחובר לאחוריו, הוא מחנה אותה באזור הצבע, ובכך מסבך את כל משחק ההתקפה של קבוצתו.

ומתן-שלנו, מתן-שלנו שחקן פיקח, מה שהרכז נותן לו - הוא לוקח. לא כופה, מחכה בסבלנות, וכן, הם באים בסוף, המשחקים האלה שבהם הטבעת נראית כל כך גדולה והכדור כה קטן. 15/20 לשלוש בשני המשחקים האחרונים הם רק ראיה לכך. גו טו גאי בשניות האחרונות? אמנם מאיר לא רע בדברים האלה, אבל אני מעדיף בתחום הזה מישהו שמגיע מארצות הניכר, דוגמת לי ניילון, טימי באוורס ודומיהם.

ספסל - כאן אין חולק בכלל. בעוד מאיר בהימצאו על הספסל מחנה לידו (שוב), את עגלת האגו המחוברת ביצול לאחוריו, רוטן, זועף, ומפנה מבטי שטנה אל עבר סדרן העבודה, הלא הוא המאמן, יושב לו מתן בשקט, בנועם, מעודד את חבריו, ומחכה להזדמנות שלו. 10 בהתנהגות ודרך ארץ.

יציע - וכאן הגענו לחלק הכי חשוב בהשוואה - בעוד אחרי רבי מאיר הולכים חסידיו האברכים, שקפצו למגרש לאחר עוד הפגנה נגד מצעד הגאווה ושריפת פחים, ידוע כי אחרי מתן רודפת עדת מעריצות מהמין היפה, שילכו אחריו באש ובמים, בכפר בלום ובירושלים, יגיעו ליציעים, ויעלו את ערכה של הקבוצה בה הוא משחק, יען כי ידעו כולם שביציעים של קבוצה זו נשקף נוף יפה לא רק לעבר המגרש, אלא אף ביציע עצמו.

מקווה ששכנעתי,

איתי

ולסיכום, דבר יו"ר הדירקטוריון: מבין הארבעה שבחרה המערכת להציג כאן, הפרסים הולכים לקרוב משפחתו של רבי פנחס הגרשוני ולו רק בגל המלה יצול החדשה לגמרי מבחינתנו, כמו גם ההסברים המקצועיים היפהפיים והעובדה שנעזר במין היפה, שכמו כל מין יפה תמיד מנצח בסופו של דבר.

גם אבי בומנדיל, שנקעה נפשו מחידת 'בעל המאה' (ומה לעשות שבפעמים האחרונות הוא פשוט לא היה מסוגל לפתור אותה), יקבל משהו הפעם ולו רק כדי שלא יאושפז בגלל התמוטטות עצבים.

איתי הגרשוני יזכה בתיק ספורט מתנת SPORT24 ובחולצת כדורסלע, מתנת הדירקטוריון ונשיאות הסיפרה. בומנדיל יקבל גם הוא תיק, אם כי כדי לזכות בחולצה הנחשקת יצטרך לעבוד קשה יותר בעתיד. תוך שבועיים-שלושה הפרסים אצלכם. ובינתיים, תעבירו בבקשה כתובות דרך 'דבר אלי יפה'.