את זה שמתיאו סוראניה הוא אליל גדול כבר אמרתי לכם מזמן. אבל את זה שהוא גם זוכר איך מנצחים משחקים, אחרי תקופה די רעה, בעצמי לא זכרתי.

אתמול הגיע סוראניה האגדי ולקח את טרוויזו-שלנו לניצחון על רומא בחוץ, 66-67, משתי קליעות עונשין. יפה לו לסוראנייה, יפה עוד יותר לנו, האוהדים.

פיגרנו כבר ב-16 הפרש אצל המנוולים, שנמצאים בעיצומו של ניסיון אינטנסיבי מאוד לחזור לקדמת הבמה בכוח, ובעזרת הכיס והכסף, ולא תמיד במוח. כשהם הובילו 37-53, הייתי די בטוח שזהו, נגמרו האנרגיות של כל המרקוס גורים למיניהם וגם דייויד בלאט כבר מרים ידיים.

לחצתי על האיקס, יצאתי מהחלון, שכחתי מהמשחק. אחרי שעה נזכרתי. בדיקה מחודשת שהעלתה שניצחנו, וואלה ניצחנו. נגד כל האשקרביצ'ים, הצ'טמנים והבודירוגות, נגד כל הריגטים והרפשות, הצלחנו לצאת משם בשלום עם ניצחון בנקודה.

כמה גדול הוא סוראניה-שלנו, כמה גדולה וירוקה וגאה היא בנטון טרוויזו, שגם הביסה בשבוע שעבר את אריס סלוניקי, אותה קבוצה שנגחה אתמול ברבי פנחס הגרשוני והותירה אותו ואת שחקניו המומים לגמרי בהמשך ישיר לתבוסה בטורקיה נגד אפס פילזן.

ונודה לחברים על המאמץ אתמול ברומא, ובהם טרל לידיי עם 19 נקודות (אולה), אנג'לו ג'ילי וניקוס זיסיס עם 12 כל אחד (אולה, אולה), מתיאו סוראניה הפלאי עם 8 ו-5 (אולה), וגם למרקוס גורי, שלא פתח הפעם בחמישייה, וסיים עם 5 נקודות.

השבוע אנחנו בצרפת נגד פו-אורטז, בדרבי של קבוצות אהודות וחביבות על הנשיאות. זו שלנו, זו גם כן. זו באיטליה, זו בצרפת. נודה לאלוהי הכדורסל אם יחוקק חוק עד יום חמישי הקרוב, ולפיו ניתן יהיה, ולו באופן חד פעמי לשבוע זה בלבד, לנעול משחקי כדורסל בשוויון ומבלי צורך לקיים הארכה.