בפינה השמאלית העליונה של האתר המשובח בו אתם מעיינים כרגע, מריץ יו"ר הדירקטוריון מדי פעם מדור קטן אך משובב נפש - בדמות איחולים לבביים לנכבדי המשחק לדורותיהם המציינים באותו יום את הולדתם, או, להבדיל, נר נשמה וירטואלי לזכר אלה שכבר אינם עימנו. לי אישית לקח ארבעה חודשים להבין, שכדאי לא רק להביט בכיתוב, אלא גם ללחוץ על הלינק ולקבל מידע מורחב על החוגג או המנוח, אבל מאחר שאתם יותר אינטליגנטיים מן הסתם כבר גיליתם זאת מזמן.

בדרך מקרית למדי, גיליתי היום כי בימים האחרונים חל יום הולדתן של שלוש אושיות כדורסל מכובדות-שבמכובדות, שלא לומר אלילים של ממש, שהשפיעו רבות על משחק הכדורסל, בין אם על המגרש ובין אם מחוצה לו. אך מן הראוי, אם כן, להקדיש מספר מלים לכל אחד מהם.

ביום שישי האחרון, 24.11, מלאו לא פחות מ-68 חורפים לאוסקר רוברטסון, "ביג או" האגדי-שאין-שני-לו. מה לא נאמר על השחקן המדהים הזה, שהעמיד מספרים חסרי תקדים בכל מקום בו דרך, לרבות ה-NBA, כמובן. בואו נשאיר בצד לרגע קריירה מופלאה בסינסינטי רויאלז (לימים - סקרמנטו קינגס), קריירה לא פחות מפוארת ואליפות עם מילווקי. הבה נתעלם לשנייה מעשרות התארים האישיים, כולל MVP כמובן, מרבבות נקודות, אסיסטים, ריבאונדים וחטיפות, ממדליית זהב אולימפית ומאני לא יודע מה עוד. נתרכז לדקה קצרה בשורה סטטיסטית אחת ויחידה, סיכום עונת 61/2: 30.8 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו-11.4 אסיסטים ב-מ-מ-ו-צ-ע. האיש עשה ממוצע שנתי של טריפל-דאבל!! איך אפשר, לעזאזל? לפינת "אין חיה כזו" עכשיו ומיד!

שלושה ימים אחר כך, ב- 27.11, הורמו בבוסניה, וכנראה שגם בשאר מדינות יוגוסלביה-לשעבר, מאות אלפי כוסות לחייו של דראז'ן דליפאגיץ' האיום, מהגדולים שבגדולי התותחים האירופאים בכל הזמנים, שחגג 55. איי-איי-איי, איזה שחקן, איזה צלף, איזה. כל אירופה רעדה מהפורוורד המשופם, שדפק ממוצעים של 30 פלוס כאילו כלום. עזר להוליך את יוגוסלביה הגדולה ללא פחות מ-12 מדליות בינלאומיות, כולל אליפות עולם ב-78', זהב אולימפי במוסקבה 80' ושלוש אליפויות אירופה רצופות (73'-77'). התעלל לא פעם ולא פעמיים בנציגות הכדורסל הישראלי, אם כי נדמה לי, ואולי רק נדמה, שדווקא הוא היה זה שהחטיא סל ניצחון בהפסד הסנסציוני לנבחרתנו באליפות אירופה 79'. לקח גם גביע קוראץ' עם פרטיזן בלגרד מכורתו, והמשיך להפציץ בלי הכרה גם בריאל מדריד, אודינה, ונציה וורונה האיטלקיות. מלך.

באותו יום ממש, לפני 90 שנה בדיוק, נולד באילינוי צ'יק הֶרְן. עבור רוב אוהדי הכדורסל בארץ ובעולם, הלוס אנג'לס לייקרס הם הקבוצה של מג'יק, קארים, צ'מברליין, ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור, ג'יימס וורת'י ואחרים. בארה"ב בכלל ובלוס אנג'לס בפרט - הלייקרס הם לא פחות של הרן. במשך יותר מ-40 שנה הוא שידר את משחקי הקבוצה ברדיו ובטלוויזיה, והיה מודל לחיקוי על ידי אינספור שדרים בארה"ב ומחוצה לה.

ואם אתם שואלים את עצמכם למה חשוב לי להלאות אתכם בפרטים על מישהו שעליו או את קולו אולי לא שמעתם מעולם, אולי כדאי שתדעו שעשרות מיליונים בכל העולם, כולל אתם, משתמשים על בסיס יומיומי ב"Chickisms" - הביטויים שטבע הרן. הבולטים שבהם, מבחינתנו, הם "סלאם-דאנק" ו"אייר-בול", בעוד האמריקאים יוסיפו גם את "No harm, no foul" (מה שקוראים בשכונה "חוק היתרון") ורבים נוספים. כשנפטר הרן לפני ארבע שנים הצדיע לו כל עולם הספורט האמריקאי, ששנה אחר כך בחר בו להיכל התהילה. בצדק.

ואם להסתכל קדימה, הרי שיום חמישי הבא, 7.12, יצלצלו פעמוני היובל של אחד, לארי בירד. כל מלה מיותרת, למעט "מזל טוב" (ואולי, בעצם, גם: אולי תיתן כבר צ'אנס לבאסטון?).

נ.ב. המאזן הטוב ביותר בצד המזרחי של ה-NBA שייך כרגע לאורלנדו מג'יק. אין חיה כזו.

shaharhermelin@gmail.com