אליל גדול היה ג'ימי סאמרוויל בברונסקי ביט, אחת הלהקות שנתנו ביטוי מאוד מוחצן, אולי הכי מוחצן, להומואים. זה קרה אי-שם בשנות השמונים ואחרי שהלהקה הזו התפוררה לה, לא לפני שסחטה מעצמה כמה להיטים מדהימים, מצמררים ומקפיאי דם לפעמים (כן, עד כדי כך), סאמרוויל הלך הלאה, לקומיונרדס, כדי להמשיך את דרכו.

כדי להיפרד מקלי מקארתי כראוי, אחרי שקיבלנו אותו כאן אתמול בשיר שהוקדש במיוחד לו, נבחר בסאמרוויל הגמד (לא שזה קשור). הוא מבקש כל כך יפה, ממש מתחנן, ממש מפציר, שלא יעזוב אותנו ככה. לא בדרך הזו. לא כשהפועל ירושלים שבוזה, המומה ומוכה.

לא יפה לעזוב אותנו ככה, קלי. לא בכלל, ובטח לא בדרך הזו.

אבל מצד שני, לא חשבנו שיקרה אחרת. אתה שייך היום לחימקי, זה המקום שלך. ויחד איתם תגיע לחצי גמר היול"ב קאפ לפחות, כי זה מה שאתה עושה בשלוש השנים האחרונות במפעלים האירופיים.

Don't leave me this way, 1985

קבלו אותו כאן. שיר שהוא בעצם גירסה חדשה לשיר של תלמה יוסטון, עמד ארבעה שבועות במקום הראשון במצעד הבריטי באותה שנה, והיה הסינגל הנמכר ביותר בריטניה ב-1986.

ומומו לוצקי האגדי, אחרי שהיה מתנער במשיכת כתפיים מהאלמנטים המוסיקליים של העניין, היה אומר לקלי פשוט "ביי-ביי", ושולח חיוך אבהי. אז יאללה, נצטרף. גם ללוצקי וגם לפזמון בשיר של הקומיונרדס.