אחחח, יא רבאק. ידעתי שזה יבוא. המון זמן אני יושב בצד ומחכה שנאפולי תצליח לחבר אחת ועוד אחת ושייצא לה שתיים, ולא מבין למה זה כל כך קשה. והנה זה קרה, סוף-סוף, אבל בא דווקא על חשבון טרוויזו-שלנו ועוד אצלנו בבית. 64-70 לנאפולי, קיבינימט. ומזל טוב.

למה אני מחכה שדברים יתחברו לנאפולי? לא יודע, אולי כי היא קבוצה איטלקית, וכי כבר ברור לכם שכל מה שקשור לכדורסל איטלקי – אני בעדו.

ואולי בזכות מישל מורנדיי, שאולי סוף-סוף מתאושש מפציעה ומקיץ מבאס, אחרי שהיה המנופה האחרון מסגל נבחרת צרפת לאליפות העולם ביפן.

שמעתי על מורנדיי (27, 1.95), הסמול פורוורד של נאפולי, עוד כששיחק במכללות, אבל היות שכדורסל מכללות לא ממש קיים בלקסיקון שלי, כי כמה כדורסל כבר אפשר לדחוף לראש אחד, לא ממש עקבתי אחריו שם. אחר כך הוא הגיע לאיטליה, לקאנטו, ושם כבר יצא לי לראות אותו ממש. נהניתי מהאתלטיות שלו, מהניתור העצום, מהקליעה מבחוץ, מיכולת הריבאונד. ומהקהל של קאנטו, שהמציא שיר קליט במיוחד בשבילו.

כל זה היה במסגרת הגביע האיטלקי בפברואר של השנה שעברה, אירוע שיצא לי לראות מקרוב במסגרת נופשון קצרצר ופרטי. ושאר דברי ימים של הטורניר הזה מהזווית הפרטית שלי מתוארים באחד הפרקים הסוגרים של הספר 'דאנק בפרצוף'. בטח שמומלץ, אלא מה?

מפה לשם, בסוף העונה שעברה מורנדיי עבר לנאפולי וזכה איתה בגביע הצרפתי. הם היו קבוצה מלהיבה מאוד בעונה שעברה, עקשנית מאוד, קבוצה שקשה לנצח. לא ראינו שום דבר מזה העונה עד עכשיו. היה להם הרבה מאוד חוסר מזל לאחרונה, כולל הפסדים ביתיים אחרי הארכה נגד אריס סלוניקי ופנרבחצ'ה-אולקר בבית.

ידעתי שזה יקרה. וזה קרה. את הניצחון שלהם הם השיגו נגד טרוויזו בחוץ. קצת כמו הפועל ירושלים, שניצחה את אלבה ברלין בגרמניה. באים מבואסים, מתרכזים, מתלכדים ופשוט עושים את זה. נקודתית, זה עובד לא פעם. מעשית, זה יכול להיות שינוי כיוון לשארית העונה, תלוי עד כמה הסגל חזק. וסגל שנמצא בו מישל מורנדיי, 16 נקודות ו-8 ריבאונדים במשחק הטוב ביותר שלו העונה ביורוליג, הוא סגל חזק. אני מקווה שתהיה המשכיות לניצחון הזה של נאפולי. ודבר אחד בטוח: גם אם כן, בפעם הבאה זה לא יבוא על חשבון טרוויזו-שלנו.