1. סוף העונה: מחר בערב, באולם במשמר העמק, במסגרת המחזור ה-11 בליגה הלאומית, תארח מובילת הטבלה, הפועל יקנעם/מגידו (והמהדרין ימהרו להוסיף: היידה!), את השנייה בטבלה, הפועל חולון. מזה כחודש מדסקסים מקומונים ואתרי אינטרנט רלוונטיים את ההתמודדות, כאשר כמעט כל אחת ואחת מההתייחסויות נפתחת באותו צמד מלים בלתי נמנע: משחק העונה. גבירותיי ורבותיי, אם לנסח את התגובה ההולמת לתופעה זו בשתי מלים בלבד - אולי די?

קרב צמרת? בוודאי. מפגש פסגה? ברור. אבל מה משחק עונה? איזה משחק עונה בראש שלכם? מה, אם, בפעם האחת עשרה ברציפות, תהיה ידם המאופסת-עד-מאוד-לשלוש של היבזורים והקארים על העליונה - האם זהו סוף דרכה של החולונייה העונה? לא ולא. ולא ולא. ואם יצליחו הצהובים-סגולים לעשות מה שאיש טרם עשה העונה, ויכבשו את המבצר במעלה ההר – האם ייגזר דין היקנעמים/מגידואים לאפסן את חלומות העלייה לליגת העל עד לעונה הבאה? כמובן שבטח שברור שלא.

כולה מחזור א-ח-ד ע-ש-ר, חברות וחברים, יש לכם מושג מה עוד יכול להתרחש העונה? משהו כמו עשרים משחקים לפחות - סיבוב שני, כולל משחק גומלין בחולון, פלייאוף ומה לא. ממש כמו קפה טורקי שזה עתה הורד מהאש, ברור שזה חזק, לוהט ומעורר להכתיר כ"משחק העונה" את ההתמודדות הזו, וכמובן לא רק אותה - שהרי הולכים ומתרבים השימושים הנלוזים בצירוף המרטיט כשריקות הבוז במלחה - הבעייה היא, שכשכבר מגיע משחק עונה אמיתי, כזה שכל העונה באמת ובתמים עומדת ותלויה בו, איש כבר לא שם עליו עקב אוברדוז "משחקי העונה" שצרך עד לאותה נקודה.

אז אולי באמת מספיק? צאו ורדפו לכם מלים וביטויים אחרים, מ"קרב הטיטאנים" ועד "דו קרב בצהרי הערב". הניחו למשחקים הגורליים באמת לקבל את הכבוד והתואר המגיעים להם, בזמן ובמקום הראויים לכך. עם כל הכבוד המתבקש, התמודדות אחת בשלהי הסיבוב הראשון, גם אם בין הראשונה לשנייה בטבלה, ממש כמו גבעת חלפון בשעתו - אינה עונה.

ולמרות פרץ האמוציות שתקף אותנו למראה, למשמע ולמקרא זילות הצירוף השגיב, לא נשכח למלא את חובתנו המקצועית והסנטימנטלית כאחת, ועל כן כי כן נקרא בקול רם וצלול: היידה יקנעם/מגידו-שלנו, היידה, היידה, היידה!

2. בוקס אנד הרבה יותר מוואן: אכן, קרב רחוב יפה וחביב תרמו לעולם החברים מדנבר ומהניקס. בין ים המתקוטטים הצלחתי לזהות בוודאות שני אפר-קאט, ארבעה יוקו, שלושה וואזארי ואיפון אחד. חוץ ממגוון החבטות, שהזכיר משחק ממוצע של השוויצרי המעצבן ההוא מצמרת ה-ATP, לא פחות מעניינת תהיה תגובתם של דייויד סטרן וועדת המשמעת שלו. למרות שבשעה שמלים אלו מוקלדות טרם פרסם הקומיש את החלטתו, יש להניח, עם כל הזהירות המתבקשת, שבלא מעט מהשבועות הקרובים ייאלצו עשרת המורחקים בתקרית להזיע אך ורק באימונים.

וטוב שכך. חד, חלק ואלגנטי, משל היה זה עוד ג'אמפ-שוט של ג'ים בוטרייט האגדי. אילו רק היתה נוהגת כך ועדת משמעת אחרת, השוכנת כמה אלפי מייל מזרחה מהמדיסון סקוור גארדן, יכול להיות שלא היינו רואים כמות כזו של מאמנים וספסלים משתוללים כמוכי אמוק, יותר שחקנים היו מעניקים יותר ריספקט לחבריהם, לשופטים ולמשחק עצמו, והמכות היו נשארות נחלתם הבלעדית של היס"מניקים ביציעים. אילו רק.

3. בין שני הרים: שבת, בהפרש של כמה שעות ושני ערוצים - בצד אחד יאו מינג הענק, משמע ותרתי משמע, נותן עוד תצוגת שיא מול קובי הבלתי אפשרי והלייקרס, עם 35 נקודות, 15 ריבאונדים, שמונה חסימות וארבעה אסיסטים ב-48 דקות, ובצד שני קני ג'ורג'.

לא יודע איך נפלתי עליו בכלל. סתם משחק קולג' חד צדדי בין נורת' קרוליינה לבין נורת' קרוליינה אשוויל. דרבי עאלק. בערך כמו מכבי מול מכבי דרום. גם ההפרש דומה. פתאום, כמו הענק בגנו, עלה האיש מהספסל. משהו כמו 2.28 מטר, 170-160 קילו. נראה כמו בניין בן שלוש קומות. גם מנתר כמו בניין בן שלוש קומות. מהיר כמו צב בהריון ושומר כמו משטרת ישראל על בני סלע. בארבע דקות הצליח לעבור את המגרש פעמיים וחצי, לקלוע פעמיים (דאנק בעמידה ודרדל'ה מארץ הפוקסים) ולרדת לספסל להתחבר לחמצן. שבת אחת, כמה שעות הפרש, שני ענקים. בעצם שלושה - גם ההבדל. איזה יופי של ספורט הכדורסל, אה?

shaharhermelin@gmail.com