מייל נאה כרפאל שהגיע אל התיבה הנשיאותית באמצעות הלינק המהודר 'דבר אלי יפה', שבתחתית התפריט מצד ימין בעמוד הראשי.

כבוד נשיא הסיפרה,

תמיד חשבתי שכאשר אדרש לפנות להוד רוממותו אשמור על שפה לקונית. והנה אני מוצא את עצמי מכבד את המעמד, כאילו אחז בי דיבוק שמסלסל במקלדתי.

בכל אופן, רציתי להבין. למה המועמדים לחביב הסיפרה צריכים שורה סטטיסטית ענפה ומכובדה? לא ידעתי שאפשר לכמת כריזמה, ממתי אפשר למדוד קסם אישי?

לדעתי, החביב יכול להיות גם האנדרדוג המוחלט (למשל הניקס בסרט "אדי", והממ, גם במציאות). יש משהו קוסם במתמודד מאולימפידאת סידני שלא יודע לשחות, לכן הוא ג'יעג'ע את חמישים המטרים בזמן תלת ספרתי (בשניות).

בכל אופן, לדעתי צריך למצוא יותר ריאן סידניים, וגילי מוסינזונים מאשר לי ניילונים ומאיר טפירואים. השורה הסטטיסטית תבליט אותם גם ככה לחיקם המחמם של הזרקורים. לעומת זאת, הרבה יותר כיף למצוא את אותו בנאדם שעושה קסמים בעמדת המרואיין, שיודע לכבוש את המסך בכל פעם שהמיקרופון מושט לעברו.

זהו, זו עמדתי, שמייצגת את עמדת מועדון המעריצים של דמיטרי היל בצפון ת"א. מיותר לציין, שאני אוהד מכבי היחיד במועדון, וגם היחיד באופן כללי.

עדי קיסן

יו"ר דירקטוריון כדורסלע העביר את המייל לתגובת נשיא הסיפרה, שכותב כך:

תודות נמרצות ובעלות כושר גופני גבוה לך, מר קיסן, על המייל החביב ששלחת.

ראה נא, בחור יקר. דבריך חכמים ונאים כרפאל. עם זאת, עליך לדעת כי מעטים-מעטים הם אותם שחקנים היודעים לעמוד מול המיקרופון ולהפנט, או להרשים, או להפתיע, או לגרום לנו להתאהב. נשיאות שלמה יושבת ומחכה לאותו שחקן, עדיף זר עם שפם, שיבוא וידהים אותנו. מרקוס האטן, אגב, עשה זאת לאחר המשחק נגד נהריה עת התייצב נטול גופיה אל מול המצלמה ועל חזהו מקועקעת דמותו של בנו. מילא זה, כבר התרגלנו לפוחזים מסוגו, אך הדהימנו האיש בקולו הצפצפני והמתלהב משהו.

הזהו מרקוס האטן הכביר, שובר ההגנות, החודר לסל מבלי שאיש יוכל לעצרו? הזהו אותו מנוול שלקח כסף מכיסו של שוטה הנבואה לפני זמן לא רב, כשמנע מאשקלון לקלוע אובר 81.5 נקודות, דייק רק ב-6 מ-16 מהקו ואשקלון סיימה עם 80 בלבד?

דוגמאות כמותו אין כמעט, למצער ולמרבה הצער בו-זמנית. העיתונות הארצית היא, כמאמר חנה לסלאו בשעתו, פאסה קומפאסה, בכל הקשור לראיונות עם שחקני ליגת העל. אין יותר ראיונות, פשוט אין יותר. אולי כי אין מקום מרוב פרשיות אגו דוגמת דני קליין הנעלב ומוני פנאן הפגוע, אולי כי מלאים עמודי היומון, הדל בדרך-כלל בשטח ובנפח, ברימוני רסס ובמוכרי משחקים כאלה ואחרים.

הכיצד, אם כך, נדע מהו טיבו של ריקרדו מארש הפלאי מאשקלון, וג'רמיין הול הסוסי-משהו בעל הרווח המלבב בין שיניו הקדמיות, אם אי אפשר לקרוא עליהם בשומקום ואי אפשר לשמוע אותם בשומקום? איך נדע אם אגדי הוא אדלקה מהגליל, ומהי מידת פלאיותו של יוריצה גולמאץ, שהפליא מעצם כך שאץ כגולם והסכים להפציע עם שם כזה כאן, אצלנו?

ולפיכך, לפחות במהלך השלב הראשון תמשיך נשיאות הסיפרה להכניס מגוון רחב של מועמדים שקריטריון הסף שלהם הוא נהיר וברור וקל למדידה, כדי שיהיה לנו קאדר שאחר כך נוכל לנפות ממנו ולהוסיף עליו. אחר כך נבחן גם קריטריונים נוספים.

ובינתיים, כדי להיכנס לרשימה התופחת של 'חביב נולד', על שחקן לעמוד באחד משניים (ועדיף שיהיה לו גם שפם, כן?): 25 נקודות ומעלה במשחק בו ניצחה קבוצתו, או דאבל-דאבל נאה למראה של נקודות ואסיסטים, או נקודות וחטיפות או נקודות וגגות (נו כבר, יא חתיכת עוסמן סיסה).

הבינות, מר קיסן? ד"ש לדמיטרי היל, שנדמה לי (אף כי איני אביב לביא), שהוא משחק כיום בליגה הסלובקית. איך, איך נפלו והתגלגלו גיבורים ושמנים עד לשם, יא אולוהים.

אז שיהיה לך בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.