ראשית, אדון סלע היקר, ברצוני לומר בהזדמנות חגיגית זו (ותודה להוריי שהביאוני עד הלום), חן-חן על האתר שבעיני מצא חן (מן משחק מילים שכזה). בתור חובב כדורסל בכלל, וכדורסל אירופי בפרט, נהניתי לקרוא את דברייך עוד מהימים העליזים במעריב עם סיפרה בסלע. טוב לראות שאתה מצליח למצוא מקום לביטוי ביחד עם הקידמה, אם זה בספרים שפורסמו בעבר ואם זה כעת באתר אינטרנט.

ועכשיו, אנא ממך, הורד פרופיל, הסכת ושמע, כי מכאן תנופץ ההרמוניה. גט רדי פור דה פאן פארט.

מה לעזאזל (ואם לא יעבור צנזורה - לכל הרוחות) הסיפור שלך עם מתיאו סוראנייה? זה בסך הכול פאקינג (ואם לא יעבור בצנזורה- משתגל) סוראנייה, עוד איטלקי בינוני ותו לא. מהיכן מושא ההערצה לשחקן כמוהו?
אוקיי, קיבלתי, הוא משחק בקבוצה שלך, הוא קבוצתי, הוא די חכם. כן, מודה, הוא חביב. אבל מכאן ועד הסגידה (נהיה סלחניים, בכל זאת חג ,חצי סגידה), שהפגנת כלפיו במספר מקרים באתר הדרך רחוקה.

מילא אם הוא היה איזה דמות צבעונית כמו, בוא נאמר, פוצקו. אבל בסופו של דבר מדובר בבחור אפילו, איך נאמר בעדינות, משעמם. אין בו שום דבר מרגש, לא על המגרש ולא מחוצה לו. אה, והוא גם מכוער (לא קשור,סתם הסתכלתי באתר של היורוליג ונזכרתי בכיעור שלו).

עדיין לא ראיתי הסבר מפורט לרגשות החיבה העזים (איזו סובלימציה, אה?) שלך כלפיו אף פעם. אשמח אם בהזדמנות זו תצא מהארון,ותצהיר קבל עם ועדה לי ולעוד בורים כמוני מהיכן זה מגיע ומהו הרקע לכך. ובשביל להשיב את ההרמוניה למקומה, כי בכל זאת תמיד טוב לסיים בטעם טוב, נסיים ונקנח בשירת "פורזה וירטוס".

יהונתן אליהו

וזוהי תגובת הנשיא

בוקר טוב, אליהו

וגם צהריים זכים וערב נינוח במיוחד

שמחתי מאוד לקבל מייל שעוסק במתיאו סוראנייה הפלאי, הלוא הוא קפטן בנטון טרוויזו-שלנו. אני חושב שלקבל מייל שעוסק אך ורק בסוראנייה, זה עניין מקביל בעוצמתו, פחות או יותר, לאהדה הבלתי מסויגת שלי כלפיו. כלומר, שני הדברים נראים מופרכים לגמרי. ואף על פי כן – נוע ינוע. ובכל אופן, אחד הרגעים היותר מלבבים, ולו רק משום שהם ממחישים את נחיצותו של כדורסלע ומצדיקים את הקמתו. בחלומותיו הפרועים ביותר לא צפה הנשיא הגעתו של מייל אקסקלוסיבי לענייני מתיאו סוראנייה.

אז קודם כל, תודות נמרצות לך על המלים החמות בפתיחת הדברים. כדורסלע משתדל לתקוע יתד, כמו שאומרים האלה מהענף הוא שהס מלהזכירם, בליגת העל של אתרי הכדורסל. בטח שבעולם, איזו שאלה. חשבת שבארץ?

טוב, זה היה סתם, כן?

ולשאלתך רבת החשיבות. סוראנייה הלז קנה אותי סופית ורשמית במשחקי הגביע האיטלקי של 2005. הייתי שם, בפורלי, בפברואר 2005, ראיתי הכל מקרוב ופרק שלם על חוויותיי מהמקום, מהאירוע, מהעיר ומכל הנסיעה ההיא מופיע ב"דאנק בפרצוף". לא ממש זוכר אם כתבתי שם בהרחבה על סוראנייה או לא, אבל אתה יודע מה – תן לי רגע לדפדף בספר ולחפש. נראה.

הו, הנה. עמוד 262: "הרבע השלישי מציג את מתיאו סוראנייה, מספר 7 של טרוויזו, ביכולת שיא. כל ההחלטות טובות, היד מחודדת ומכוונת, כל הכדורים עוברים עכשיו דרכו. הוא תותח, שחקן מעניין מאוד שבארבע העונות הקודמות שיחק בקבוצה קטנה מהצפון, ביילה......"
וכך הלאה והלאה והלאה. זה היה קטע שמתאר את משחק חצי גמר הגביע נגד קאנטו.

סוראנייה קנה אותי. עלי להודות כי מדובר באהבת אמת בלתי מתפשרת. הוא שיחק עם המון ביטחון בקבוצה שהלחץ יושב עליה ובאה כפייבוריטית לטורניר הזה, ובסופו של דבר גם זכתה בו. הוא היה מדוייק מאוד מכל טווח, עשה רק פעולות טובות והיה הבדל ברור מאוד בין טרוויזו איתו לטרוויזו בלעדיו. מאמננו אז, אטורה מסינה האגדי, נהג בו כבמאמן על המגרש והעביר דרכו את עיקר ההנחיות. ומאז ועד היום הזה, לא הרבה מדי זמן למען האמת, פחות משנתיים, לבי הולך עם מתיאו סוראנייה.

ואם כל אלה לא מספיקים אותך, תמיד אוכל לומר שמספיק לי שמו המצלצל באיטלקית ענוגה וקטיפתית, כדי להפכו לסוג של אלילון קטן. כי, בכל זאת, בוא נהיה מציאותיים: לדרגת אליל סטייל נאומוסקי, דנילוביץ', קומאזץ ובודריגוה הוא לא יגיע ולא יגיע.
אבל בתור חביב נעים הליכות וחד ידית תחת לחץ בטרוויזו העיר? עונה אף עונה על כל הצרכים, מכוער או לא, מתאים
לך או לא.

של נעליך, יהונתן אליהו, כשאתה מכתים ומכפיש את פועלו של סוראנייה המסור. ויופי של מייל דפקת פה, באמת.