ג'יימס בראון מת. היה בן 73. היה תותח, למרות שלא קלע אף סל. אבל כדורסלע, זאת כבר ידוע, אני מניח, נוגע גם במוסיקה וחולק כבוד לכל מרכיביה – מהגדולים ביותר ועד אזובי הקיר השגיבים, אם יש דבר כזה בכלל.

פעם הוא שר שהוא מרגיש טוב. היום כבר לא. קיבלתי המון פידבקים חיוביים לאורך החודשים האחרונים לגבי פינת 'לזכרם', שמאגדת את כל הנפטרים שיצא לי לראות בפעולה בימי חיי. משהו שעומד פה באופן קבוע, לא מובלט יותר מדי ואין לו אייקון שקופץ לעמוד הראשי. וכמה שפחות אייטמים בעניינו – ככה יותר טוב.

כבר שבועיים-שלושה שאני מסתובב וחושב, למה לא לעשות אותו דבר בעצם עם כל אנשי המוסיקה שמתו? כל הזמרים, הזמרות, סולני הלהקות החשובים, היוצרים המפורסמים? למה לא לפתוח להם פינת 'לזכרם' משלהם. זה יצריך המון עבודה כמובן, וגם הרבה זמן שאין לי. אבל בסופו של יום, עת שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, או להיפך, תהיה כאן פינה פנטסטית ויוצאת דופן.

גם במוסיקה, כמו בכדורסל, לא ייכללו אנשים שלא יצא לי לשמוע או לראות או לעקוב אחריהם. אחרת אין לי שום סיכוי להציג את כל אלה שמתו עם הזמן. אם כי, במחשבה נוספת, מוסיקה שונה מכדורסל בקטע הזה. ג'יימס בראון היה פעיל אמנם לפני הרבה מאוד שנים, אבל המוסיקה שלו מושמעת גם היום, כך שאי אפשר לומר שאני לא מכיר אותו, או לא שמעתי עליו או ממנו. בקיצור, העסק קצת מבלבל אותי כרגע, אז צריך לחשוב בהזדמנות על קריטריונים רציניים ואחידים ליצירת לינק גם למען המתים שבין אנשי המוסיקה, ענף גדול, רחב ולא פחות חשוב מכדורסל ואולי יותר. כנראה שיותר.

בינתיים, הנה ג'יימס בראון, מי שהשפיע על דורות שלמים של זמרים, שסיגלו לעצמם את התכונות שלו ואת התנועות שלו, והלכו ושיפרו את העסק עם הזמן. תראו איזו עבודת רגליים מרשימה הוא נותן כאן, כל מאמן כדורסל היה אוהב את זה.

וקחו פה גם את 'סקס מאשין'.

סע לשלום, בן אדם.