כחלק מהמגמה שרצה כאן לאחרונה, ולפיה מוקדשים שירים שלמים לאנשי כדורסל או לנושאים מתוך הכדורסל, קשה לעבור לסדר היום על הדחתו של טונג'י אווג'ובי האגדי-משהו מגבעת שמואל ומליגת העל. אחרי שתי קדנציות ברמת גן, אחת מתוקשרת ומפוארת בהפועל ירושלים ואחת רעועה ורצוצה, ובעיקר קצרה, בגבעת שמואל – טונג'י הולך הביתה.
חבל לאללה.
ואללה, חבל.
חבל, יא אללה.
לא ממש בדקתי את זה לעומק, ואם אני טועה מישהו בטח יתקן אותי, אבל האמנם אווג'ובי הוא האפריקאי היחיד ששיחק כאן העונה בליגת העל? האמנם התייתמה יבשת שלמה מנציגים בליגת העל של ישראל, בעקבות היפלטותו?
בשנים האחרונות היו כאן תמיד כמה וכמה בו-זמנית, לא? הרוקח, צ'ארלס מינלנד; ההוא מגליל עליון בשנה שעברה, מה קוראים אותו, נו, אוצ'ה נסונוו; היה למיזאנה בגליל ובהפועל ת"א; היה אחד ברמת השרון של מיקי ברקוביץ'. היו הרבה, הרבה היו, רק מי מסוגל לזכור משהו בליגת העל הזו בכלל?
אהה, רגע, רגע, רגע, רגע. כל האייטם הזה לא מדויק. הרי עוסמאן סיסה הפלאי מבני השרון עדיין כאן, איתנו. טוב, נדפק האייטם.
אבל הקלדתי כל כך הרבה עד לפה, אז מה עכשיו – למחוק? לבטל?
מה פתאום, השתגעתם.
קבלו את 'הלו, אפריקה' של דוקטור אלבאן האגדי, אפריקאי מקורי שמזכיר אפילו במפורש את ניגריה, המדינה ממנה בא אווג'ובי וייצג באליפות העולם האחרונה. ומי יודע – אולי אליה הוא חוזר עכשיו, לנוח, לנפוש קצת, לפני שהוא עובר לתחנה הבאה שלו במקום אחר. ואולי, אולי, נלחש זאת בשקט, לא יחדש כלל את הקריירה שלו. חשבתם על זה? על פרישה חשבתם? מה, בגילו המאוחר יחסית הוא צריך להיחתך מקבוצות כל כך קטנות כמו גבעת שמואל? לא מתאים. אולי עדיף כבר לפרוש.
ואם כבר אפריקה, איך אפשר בלי 'אפריקה', פשוט ככה, של טוטו. אחד הלהיטים הכי גדולים שהיו אז, בשנה שהם היו. בטח תחילת השמונים, משהו כזה.
ביי טונג'י, היה לנו העונג. ד"ש בבית.
