כל הזמן עוברים שחקנים מפה לשם, משם לפה. הברייק הקצר שתפס את הליגות השונות לעניינים חגים, נבחרות וכל מיני כאלה הביא כמה שינויים שכדאי אולי לספר עליהם, יען כי שוליים הם ואף אחד, אני מניח, לא נותן עליהם את הדעת.

אז בואו נתעסק רק במי שנפש הנשיא נכרכה במידה כזו או אחרת בנפשו, גם אם מדובר במרחקים וגם אם אפילו קצת, ממש קצת.

למשל, אחד, סלאבה מדבדנקו, שפעם, בצעירותו, עוד קראו לו החברים סטניסלב. האוקראיני הזה נשלח מהלייקרס לפני תשעה חודשים בערך ומאז, עד כמה שהצלחתי לעקוב, לא שיחק בשום מקום. כאב לכל אנשי הנשיאות, רובם אוהדי הלייקרס, לראות כיצד היפנה לו פיל האליל גב. הרי זו אותו מדבדנקו שהיה שותף לאליפויות ב-2001 וב-2002, אותו שחקן שעלה מהספסל ובדרך כלל הפתיע לטובה, נתן כמה ריבאונדים בהגנה, השתדל מאוד לשמור על הגבוהים שממול ואפילו תרם שתיים או שלוש צ'אקות מחצי מרחק, והכל בתנועה שטיינהאורית-משהו, רכרוכית אבל יעילה, איטית אבל אמיצה.

אהבנו את סלאבה מאוד, באמת. התחברנו לאנדרדוגיות שלו וחייכנו כל הדרך לתואר כשהיה מפתיע באיזה דאנק מקרי במתפרצת או בשלשה מדהימה, כשאף אחד לא ציפה. ידענו שמדבדבנקו שם, על הספסל, וכשפיל ירים אותו משם, בטח אם מדובר במשחק ביתי, איש לא יוכל לו. לא הדאנקנים ולא אף אחד.

ולפני יומיים, משהו כזה, מצא סוף-סוף מדבדנקו קבוצה. אמנם מדובר כולה באטלנטה הוקס, הלוזרים המעפנים של הרמלין, אבל חשבנו שתרצו לדעת שיש שביעות רצון פה. כן, יש שביעות רצון. אחרי תשעה ירחי ליגה, סלאבה מדבדנקו שוב ב-NBA, חי וקולע, ומבחינתנו אפילו קצת, פה ושם, כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב.

ובמעבר לגמרי לא חד, אלא מלא טלטלות וטיסות מיבשת ליבשת, מגיחה הליגה האיטלקית שם מונה תיאו אליבגוביץ' הנודע, הלוא הוא סמול פורוורד חלומותיו של מאמן מכבי ת"א בקיץ 1998, יורם חרוש.

אליבגוביץ' היה שחקן –שחקן, מין 3-4 כזה, עם קליעה לשלוש וריבאונד הגנה טוב, ראיית משחק טובה אבל קצת יותר מדי ריסקי ומאבד יחסית לא מעט כדורים. אליבגוביץ', סלובני, עשה את רוב הקריירה שלו באיטליה והופיע גם באולקר ובעוד כמה מקומות. בקיצור, מפה לשם, עד לא מזמן הוא היה המנהל המקצועי של בולוניה והחליף שם את זוראן סאביץ' שעזב לברצלונה. לפני כמה ימים הוא מונה למאמן סקאפאטי, העולה החדשה, שהדרדרה לרצף של משהו כמו 4-5 הפסדים. לא עוד, רבותי, לא עוד.

במשחקו הראשון כמאמן סקאפאטי בא הניצחון סוף-סוף, קיבינימט, וזה קרה ממש אתמול נגד וארזה: 80-88 אחרי הארכה, יא אולוהים. בטח דפק לו הלב כמו מטורף שם, בבכורה. נברך את ריק אפודאקה שדפק 28 (15 מ-15 מהעונשין), ואת סטבין "כאב ראש" סמית', אקס נהריה, שגמר עם 14, 4 אסיסטים ו-4 חטיפות ב-37 דקות (איך יש לו כוח לרוץ, לזקן הזה, ועוד כשכואב לו הראש כל הזמן?). כל הכבוד לכם על שנתתם את התחת למען מאמנכם החדש, החבר המכובד תיאו אליבגוביץ', אדם שבהחלט אהבנו כשחקן ונלמד לאהוב גם כמאמן. כי ככה זה אצלנו: הערצה, חביבות והאללה – לנצח נצחים. וגם אם אליבגוביץ' אינו נערץ, חביב או אליל, הוא עדיין אחד מאנשינו ולפיכך נשמור לו אמונים.

בהזדמנות זו נעלה שוב על נס קפה את קרטיס בורצ'רדט או איך שקוראים לו, בחור שכבר הוקדש לו בעבר אייטם נאה כרפאל בלינק 'סטטל'ה'. הבחור משחק בגרנאדה, סתם עוד קבוצה כביכול, בליגה הספרדית, לא שונה בהרבה מפואנלבראדה בזמנה, וגם היום בעצם, של נייט האפמן הגדול. קרטיס הוריד 17 ריבאונדים וקלע 20 נקודות בניצחון החוץ של גרנאדה על אסטודיאנטס 67-81 לעיני 8,000 צופים.

ואני אומר: אם הוא כבר רגיל לשחק לעיני 8,000 צופים ולנצח, למה שלא יחליף את וויצ'יץ' בבוא הזמן? אמנם אין לו יכולות מסירה, אבל הוא נותן גגל'ך לכל דורש ועומד על ממוצעים של 16 ו-10 בליגה הספרדית, שזה, בהערכה גסה, פוטנציאל ל-22 ו-12.5 כאן באותו פרק זמן (למרות שאף זר במכבי לא קולע 22 נקודות בממוצע בליגת העל). יודעים מה, למען ההגינות והשוויוניות, למה בעצם לדבר על וויצ'יץ'? שיחליף את מריו אוסטין בשנה הבאה, אוקיי?