שמחתי לקרוא ולשמוע אתמול, שאנדרה טרנר האגדי, הגמד המהיר ששיחק הרבה מאוד שנים בליגה הספרדית והפך שם כבר לסוג של חייו, חוזר לשחק בגיל 42 בלה פאלמה מהליגה השנייה. ליד טרנר, אפילו אלמר בנט הקשיש-משהו של בדאלונה הוא ילד. הוא כמו ג'ו דאוסן אצלנו, פחות או יותר. אליל גדול שממשיך וממשיך עד הסוף המר, ושילכו לעזאזל כולם.

טרנר שיחק בחצי ליגה, פחות או יותר, והצטיין בכל מקום ובכל הזדמנות. אם אני זוכר נכון, הוא אפילו הגיע לכאן בעונה שעברה ושיחק עם בדאלונה נגד גליל עליון, כי בנט היה פצוע. מה עשה אאיטו? החליף זקן אחד במישהו שהוא אפילו זקן יותר, ורץ איתו חודש-חודשיים עד שבנט החלים, ובסופו של דבר הוביל את בדאלונה יחד עם רודי פרננדז לזכייה ביורוקאפ.

לדעתי, הפעם היחידה שראינו אותו קודם לכן כאן היתה עם קאחה סן פרננדו נגד מכבי ת"א. במחשבה שנייה, נדמה לי שהוא היה כאן עם עוד קבוצה במשחק נגד רמת גן באיזה קוראץ' או משהו., או שהוזכר כמועמד לר"ג כשהיה כבר חתיאר. היה משהו עם ר"ג, זה בטוח. שמעו, זה לא צחוק, הבחור הגיע לספרד עוד בימים ששדרי הטלוויזיה קראו לו טורנר. ספרדים, נו. לא ידעו אז איך מבטאים נכון. ספק אם יודעים היום. והנה הוא שוב, יען כי אליל הוא בספרד. או לפחות היה כזה.

אז נכון שטרנר כבר לא מה שהיה, כבר לא אותו מנוע, כבר לא אותו מנהיג, אני מניח, אבל יפה שהוא עדיין משחק ועדיין רצוי באזור ספרד, אפילו אם מדובר רק בליגה השנייה.

הקבוצה מדורגת במקום העשירי מתוך 18 קבוצות ועומדת כרגע על שמונה ניצחונות ותשעה הפסדים. אם אני לוקח רגע מבט זריז ביותר על הסגל שלהם, הופ, מגיעות ההפתעות.

הנה קסטוטיס ששטוקאס, שיום אחד בהיר נעלם פתאום מז'לגיריס קובנה ומהיורוליג. הנה אלפונסו אלברט, כבר בן 33, שחקן פנים של הרבה שנים בליגה הראשונה, שניסה לצאת החוצה, עבר קצת ביוון, וזה מה שנהיה. שחקן של לאומית ב' כזה.

בכלל, הליגה השנייה בספרד היא אחת כזו שאני לא מקפיד להתעכב עליה משום מה, אולי כי אין כבר מקום פנוי בתאי המוח, אבל בכל פעם שיוצא לי להזדמן לשם אני מגלה שמות מעניינים שנעלמו לי מהעיניים.
יודעים מה? בואו ננסה בשידור חי, אוקיי?

בואו נקליק רגע על, נניח, הואלבה, מקום שביעי, עם תשעה ניצחונות ושמונה הפסדים. קבוצה שהיתה בעבר הרחוק בליגה הראשונה ומה יש בה עכשיו? לחצתי. תנו לראות.

הופה, הנה פרדריק יונזן מנבחרת שבדיה, שחקן מוכשר מאוד, איך הוא התגלגל לכאן? והנה סולימן דראמה, הניגרי עם האזרחות הספרדית, שהיה נדמה לי בנבחרת הנוער של גאסול ונבארו וראול לופז וקבזאס וכל אלה, שזכתה באליפות העולם. איפה הם ואיפה הוא.

יאללה, עוד ניסיון. קליק, נגיד, על לצ'ה ריו, ששיחקה בליגה הראשונה ממש לא מזמן, אולי אפילו בעונה שעברה (מי יכול לזכור דברים כאלה, בחיייכם). לחצתי. מה קורה?

הופה, הופה: הנה מאליק דיקסון, ההוא מראשל"צ. ידעתם שהוא משחק שם? כנראה שיש הרבה כסף בליגה הספרדית השנייה. והנה עוד אחד, הארפר וויליאמס האגדי, שנדמה לי ששיחק במנרסה גם בימים היפים ביותר שלה. בן 35 כבר, פששש. בעצם, חשבתי שהוא צריך להיות כבר 37-38 או משהו כזה. שחקן נהדר, היה גדול בזמנו. יעיל בטירוף.

מה?? גם אלפונסו רייס שם? סוס היאור האולטימטיבי, שהיה מנגח את היונה ההנפלדית בכל משחק בין נבחרת ישראל לנבחרת ספרד? תראו מה זה, תראו איך שחקנים עם עבר כל כך עשיר כמו אלפונסו רייס מרשים לעצמם לרדת לליגה השנייה בלי בעיות ולהמשיך לשחק כאילו כלום. בלי ענייני אגו ובלי בטיח, מודעים לזה שהימים הגדולים מאחוריהם ועכשיו משחקים בשביל עוד קצת כסף ועוד קצת כיף.

איפה יופי. בכל מקום בו אתה נוגע, אתה נתקל בשמות מוכרים מפעם. ועכשיו תסלחו לי, אני אשחרר אתכם מעולי ואלך להקליק על עוד כמה סגלים של קבוצות מהליגה השנייה בספרד.

איך כל זה התחיל בכלל, כבר לא זוכר. אהה, מאנדרה טרנר, בעצם. מזל טוב, אנדרה, על הקאמבק, אם לא אמרתי עד כאן.