הרבה מאוד אנשים יסכימו עם הקביעה לפיה ג'רי ווסט הוא האיש שבנה את ה-"דיינאסטי", השושלת הגדולה של הלייקרס. ככלות הכל, הוא היה המוח שהנדס את קבוצת ה-"שואו-טיים" הגדולה של שנות ה-80, קבוצה מדהימה שלקחה 5 אליפויות בעשור ההוא.

לא זו בלבד, כפי שאומר הביטוי, אלא שלזכותו של ווסט גם נזקפת הרכבת הקבוצה הגדולה של הלייקרס בתחילת המילניום, זו שזכתה בשלוש אליפויות. ככלות הכל (בפעם השנייה), ווסט הוא זה שהביא את שאק מאורלנדו ודג את קובי בבחירה 13 בדראפט עבור נזיד דיוואץ' וכמה עדשים. אכן, הרבה מאוד אנשים יסכימו שלווסט יש חלק גדול בהפיכת הלייקרס לאימפריה. הרבה מאוד אנשים, אבל ג'ק ניקולסון הוא לא ביניהם. ואיך אני יודע את זה? פשוט. כי הוא אמר לי.

את ניקולסון פגשתי בווילה המפוארת שלו במאליבו. מה אומר ומה אדבר, המקום היה מלא הוד כסטיב ופאר כשחר. פלזמות בגודל הבית שלי היו תלויות על כל קיר, ובהן מוקרנים מיטב סרטיו. הנה הוא מגלם את קולונל ניית'ן ג'ספ ב-"בחורים טובים", צועק על טום קרוז שהוא לא יכול להתמודד עם האמת. והנה הוא כג'ק טורנס המטורף ב-"ניצוץ", שובר את הדלת עם גרזן וצועק "הירז ג'וני!".

ואיזה קטע, גם על התקרה יש פלאזמה, שכרגע מכילה את חיוכו הזדוני של הג'וקר מ-"באטמן". איזה תפקיד הוא נתן שם. וברקע, ככה בשביל הכיף, מתנגן לו במערכת הסראונד-סאונד המשוכללת שירו האגדי של גארי אקשטיין, "קפטן ג'ק מפליג למרחק, כ-ל ה-י-ו-ם". אין ספק, חשבתי לעצמי, להגיד שהבן-אדם לא צנוע במיוחד יהיה אנדרסטייטמנט. מה שלא ידעתי, זה שהמילה אנדרסטייטמנט תהיה אנדרסטייטמנט רציני למה שעוד יגיע.

לבסוף הוא הפציע, ממש כאילו יצא זה עתה מקן קוקייה מלכותי: עטוי גלימה צהובה עשויה ממשי, מעוטרת בפסים סגולים רקומים השזורים בחוט זהב, עבודת-יד ומעשה-אומן, ללא ספק. שיערו הפרוע התבזר כרגיל לכל קצוות תבל, ועל פניו נסוכה הבעת השיגעון שכה מאפיינת אותו. והחיוך? ממזרי כמובן, סמלו המסחרי ללא ספק.

או אז פצה הג'ק את פיו ואמר בקול סמכותי שאינו משתמע לשני פנים: "תקשיב, ותקשיב לי טוב סאני-בוי, אני הולך לעשות את זה פשוט מאוד עבורך. יש לי משהו חשוב לומר, משהו שהגיע הזמן שכולם יידעו, וככה זה עומד לעבוד: אני הולך לדבר, ואתה הולך להקשיב. קאפיש?"

"קאפי..."

"ששש...", השתיק אותי. "עכשיו ג'ק מדבר. אז הנה זה בא: הרי אני מודיע רשמית ופורמאלית, קבל עם ועדה, בצורה חגיגית ביותר שאינה משתמעת לשני פנים, כי האיש שאחראי על הצלחות הלייקרס החל משנות ה-80 הוא לא אחר מאשר...אני".

"תקשיב לג'ק, ותקשיב טוב. נמאס לי מכל מני ארחי, פרחי ופרחות למיניהם שנותנים את הקרדיט על שושלת הלייקרס להוא מהלוגו של הליגה. זה לא מקובל עלי. הגיע הזמן שכל העולם יידע: ג'רי ווסט היה כמריונטה בידיי המיומנות. הוא היה כחומר ביד הג'ק היוצר, לא פחות ולא יותר, והנה רק מקבץ דוגמאות רנדומאלי:

"על ג'יימס וורת'י שמעת? לא שחקן גדול, רק המסיים הטוב ביותר בהיסטוריה של המשחק. יש לך מושג איך הוא הגיע ללייקרס? נכון, בחירה ראשונה בדראפט. אבל זה לא נראה לך מוזר, סאני-בוי, שקבוצה כמו הלייקרס השיגה בחירה ראשונה בדראפט בפעם השנייה תוך שלוש שנים? ודאי שזה מוזר לך. אבל יש לזה תשובה פשוטה – ג'ק. זריית החול שלי בעיניו של נשיא קליבלנד, שכללה הרבה חיוכים חושפי שיניים ומבטים מטורפים, היא זו שגרמה לו להעביר את הזכויות לבחירת סיבוב ראשון ללייקרס עבור כמה מעות ופרוטות. ותאמין לי, אני יותר גאה בהופעה זו מאשר בכל סרטיי ביחד, לרבות 'הכי טוב שיש' עליו קיבלתי ביג-או".

"ב-1983, רקדתי לראשונה עם שטן לאור ירח מלא. לילה שלם ישבתי עם דונלד סטרלינג, הבעלים השטני והקמצני של הקליפרס, עד שלבסוף שכנעתי אותו לתת לנו את ביירון סקוט החדש-דנדש, שיצא היישר מניילוני הדראפט, תמורת נורם ניקסון העגלה. ואכן, ברגע שזרקנו את הסוס הזקן וקיבלנו סייח צעיר במלוא אונו – הפכנו לכוח השולט בשנות ה-80, אנד סקרו דוז סלטיקס".

"ולא רק בעיסקאות שלחתי ידי – גם בדראפט הייתי פעיל ביותר. כי הרי כל מלצר שחולם להיות שחקן בעיר הזאת יודע, שאין בעולם סקאוט ששווה ערך לטביעת-העין המפורסמת שלי, לרבות הגבה המורמת-מעם שמעליה. כל השנים קיבל ווסט המצ'וקמק הזה את הקרדיט על ה-"גניבות" שלו בדראפט, אבל מה שאנשים לא יודעים, זה שאני האיש שלחש באוזנו כל השנים. הגיע הזמן לתקן עוול היסטורי: את קובי אני הבאתי ללייקרס. אני. ווסט בכלל רצה לסגור עם שארלוט שיבחרו את ג'ון וואלאס. אתה תופס? ג'ון 'הייתי-מתישהו-מועמד-לירושלים-וזה-בעצם-אומר-הכל-על הקריירה-שלי" וואלאס'.

"אנד יו וואנה נו דה צ'רות'? קאן יו הנדל איט? אני שלפתי את ואן-אקסל ממעמקי הסיבוב השני, אני הגיתי את פישר מהבוידעם של הסיבוב הראשון ואני הצלתי את לוק וולטון מאיזה חור נידח באירופה. ווסט? הוא בכלל רצה בזמנו למכור חצי קבוצה בשביל שחקן בינוני מסיאטל, ניק קוליסון, שאף-אחד לא היה מבחין בו בכלל אלמלא גנב את שמי, שמצטלצל באופן ברור ונהיר אם אומרים את שמו המלא במחובר וממש מהר".

"או קאם-און, סאני-בוי. לולא הייתי לצידו של ווסט כל השנים כדי ללחוש לו עצות אחיתופל משובחות, ודאי כבר מזמן היה הופך את הלייקרס לסוג של אטלנטה בובקאטס. אני יודע את זה, ועכשיו גם אתה יודע את זה. אז כעת, תחזור לחור הפצפון והמבאיש ממנו באת, ובשר לעולם ניוזפלאש אחד גדול: הכל בזכות ג'ק. כי אני רוצה שכולם ידעו מה שבהוליווד וסביבותיה יודעים כבר מזמן - שידי בכל והכל בידי, לרבות הלייקרס. אני הוא הג'ק הגדול מכולם. אני ולא באוור, אני ולא טריפר, אני ולא דניאלס ואפילו לא המרטש. זר איז אונלי וואן ג'ק אנד דאטס מי".

אז הנה. עכשיו אתם יודעים.