יצא לי לראות משחק NBA בשידור חי, מה שלא קרה כבר די הרבה זמן. בעצם, מה זה יצא לי. אולי כדאי להיות קצת יותר מדויק. על איתי סלע כבר שמעתם בטח, אם אתם קוראים כאן לעיתים מזומנות. בקיצור, הילד לקה בשיגעון NBA והוא כולה בן שבע וחצי. כל היום מסתובב באינטרנט בענייני NBA, שואל אותי שאלות על ההוא ועל זה, ועל הלוגו של אטלנטה, ועל אל ג'פרסון, ועל מי שחקן ספסל ומי שחקן חמישייה וכל מיני הערות מעניינות שלא האמנתי, פשוט לא האמנתי, שיצליח להגיע אליהן כבר בגיל הזה ועוד ב-NBA. מה זה, לא צריך לעבור את ליגת העל והיול"ב קאפ כדי להגיע ישר להתעסקות עם דוויין ווייד ושאקיל או'ניל?

בקיצור, היו שני משחקים ב-ESPN בלילה בין ששי לשבת, והוא הודיע לי מראש שהוא מתכונן לקום ולראות את שניהם. קשה היה לחשוד בו שהוא לא סתם מאיים או סתם משוויץ, כי הילד כבר עשה את זה פעמיים בשבועות האחרונים וראה משחקים חי אל תוך הלילה, בעוד כל הבית נוחר בשלוות נפש ומתעלם מקיומה של הליגה הזו.

הוא מכוון את השעון המעורר בסלולרי שלו, מזמין השכמה וקם. פשוט קם, לא להאמין. איזה כוח רצון, איזה יופי. החלטתי לארח לו חברה הפעם, ולשבת לראות איתו את המשחק הראשון, כי לא היתה לי כל כוונה לראות את פניקס משחקת נגד השאריות של מיאמי היט. הוא התעקש לשבת ולצפות בו גם בזה ואמר לי שאני לא מבין, כי בכלל לא חשוב לו שווייד ושאקיל לא משחקים, כל עוד הוא יכול לראות קבוצה טובה כמו פניקס משחקת. איזו יופי של תשובה. להתפעל.

בקיצור, אחרי הרבה מאוד זמן ראיתי לי NBA אל תוך הלילה כמו בימי הרווקת ההוללים, או גם בימים שלאחר מכן כדעשיין לא היו לי שני ילדים שמצליחים לעייף אותי טוב-טוב עד שלא יישאר אפילו סיכוי קלוש שאשאר לראות משחק באמצע הלילה.

להלן מסקנותיי הלגמרי לא מלומדות (למען האמת, לא ממש הסתכלתי על המשחק בדקדקנות ובקפידה, מלים של אבשלום קור, אני יודע, אלא רק על חמש הדקות האחרונות. שהרי ידוע שמשחק NBA מתחיל רק בדקה ה-43, לא ככה?).

1. מרגיז שהאמריקאים האלה לא מסוגלים להתקדם עם הזמן. על פבריסיו אוברטו, שהיה ההבדל הגדול במחצית הראשונה בין הספרס למאבריקס, אמרו ביל וולטון וג'ון בארי, הפרשנים: HE CAN PLAY. זו הרי בושה. למושג הזה יש כל מיני משמעויות, ולא בהכרח צריך לתרגם אותו פשוט כמשמעו, אבל האיש הזה הוא שחקן חמישייה בנבחרת ארגנטינה כבר כמה שנים טובות. בין השאר, תפר גם לאמריקאים את הצורה. אז מה, עכשיו אתם מגלים ש"הי קן פליי"? בזכות מחצית אחת טובה של התמקמות בצבע, כמה ריבאונדים בהתקפה ואף החטאה לכל אורך המחצית (ואחר כך גם במחצית השנייה)? התנשאות, חוסר בקיאות. הכל יחד. הלוואי שתמשיכו לחטוף באולימפיאדות ובאליפויות העולם.

2. בנו אודריך הסריח את המגרש עם 0 מ-6, השורה של רוברט הורי מעליבה. בעוד בנו מנסה והפעם לא הלך לו בכלל, הורי כבר לא מנסה לזרוק לסל. בכלל, אני מסתכל על הספרס: כל עוד אוברטו באמת עשה שמות מתחת לסל של דאלאס, עניין של מיקום ומרפקים, הם החזיקו יפה. ברגע שזה לא עבד יותר, רואים שדאלאס יותר מאמינים, יותר חוברים ובעיקר יותר רוצים. ככה זה נראה מהצד, עם יכולת לחזור מפיגור של שתי ספרות במשחק חוץ, לעלות יתרון בדקות החשובות וגם לקחת את המשחק. יכול להיות שסן אנטוניו קצת מבוגרים מדי? נראו קצת עייפים ולא ממוקדים.

3. לא ממוקדים זה, למשל, להתעלם מקיומו של דאנקן על המגרש ביותר מדי דקות. כמה אפשר לשחק עם ג'ינובילי ופארקר מבחוץ, מבלי להפעיל את דאנקן? כשנוביצקי שומר על דאנקן, וזה קרה לא מעט, זה סוג של מיס-מץ'. למה הספרס לא הולכים לדאנקן יותר דווקא בדקות האלה?

4. נוביצקי הוא פצצה של שחקן, פצצה-פצצה-פצצה. אני חושב שכבר אין טעם לדבר על אף אירופי אחר, כולל אירופיים ותיקים ממנו, כולל כולם. אירופי כמו דירק נוביצקי לא היה ב-NBA, פשוט לא היה.

5. פה ושם הראו כמה קלוז-אפים על הספסל של דאלאס בזמן טיים-אאוט. התרשמתי לאללה שמהרספקט שהשחקנים נותנים לאייברי ג'ונסון. מקשיבים לו, מתמקדים בו, לא מתעסקים בויכוחים ובשטויות. נותנים למאמן לעשות את העבודה, וכנראה שלא לחינם הוא המאמן שהגיע ל-100 ניצחונות בזמן הקצר ביותר בתולדות ה-NBA.

6. אריק דמפייר מביא לי עצבים, לא יודע למה, קשה להסביר. מעדיף את הדקות של דסגאנה דיופ או ג'ופ או איך שקוראים לו. הרבה יותר אקטיבי, הרבה יותר רוצה ומשתדל, ככה זה נראה מהצד.

7. עושה רושם שלנוביצקי יש שותף אמיתי העונה, אולי בפעם הראשונה מאז עזב סטיב נאש לפניקס. ג'וש הווארד התחיל חלש אבל יש לו כמה מובים שבעיני ביל וולטון וג'ון בארי הופכים אותו, כמובן, ל"אולסטאר" בטוח, כי הכל נמדד במונחים אמריקאים אצלם. אני מסכים שהוא מצוין, שחקן בעלייה ואולי שותפו של נוביצקי להנפת התואר בסוף העונה. אבל הלו, את פפאלוקאס וגאסול כבר ניצחת? העיקר שאתה אולסטאר.

8. דווין ג'ורג' לא היה משהו בכלל, אבל כמה מהלכים של הקרבה פה ושם הראו שהוא שחקן חשוב למערכת, ומאוד יכול שהניסיון שצבר עם הלייקרס יעזור למאבריקס בזמנים הכי חשובים, ממש כמו שעזר לנצח את הספרס אצלם בסן אנטוניו.

ויש כמובן עוד ועוד מסקנות בחצי צפייה פה ושם, אבל העונה עוד ארוכה, השעון כבר מתקתק, יש עוד אייטמים לכתוב ובכלל – עוד הרבה מאוד עבודה לפני היום בכל מיני עניינים, אוקיי? העיקר שהתקמבקתי קצת לענייני ה-NBA אחרי תקופה ארוכה בלי שידורים חיים.

ואיתי סלע? אחרי שסיימנו עם דאלאס וסן אנטוניו, הרים ידיים אחרי חמש דקות של פניקס ומיאמי והבין בסופו של עניין, שעדיף לשמור על העיניים לזמן הפלייאוף.