אחי גיבורי התהילה, זוהי בקשה מחבר (קיבוץ) למקצוע.

כתבי שדה, עיתונאים לוחמים, תחקירנים, עורכי לילה יצירתיים וכותבים טורים מבריקים - אנא מכם. עזבו את הרפת.

מעטים מכם אכן טרחו להגיע, אבל אלה שכן, ואלה שטורחים להתעדכן טלפונית (דבר שבשגרה אצל עיתונאים בכירים) לא באמת נכנסים לרפת, אבל איכשהו מצליחים לבעוט בדלי. כבר כמעט שלושים שנה ששוחטים את מי שהיו פעם פרות קדושות במדינה שלנו, הקיבוצניקים. ככה זה, בועטים בך כשאתה למטה.

רק המילה "קיבוץ" עושה לכם קונוטציה טבעית ל"ריח החרא של הפרות". אולי זה ריח הצואה של החיה שעושה לכם את החלב למקיאטו, שמשאירה אתכם בבתי הקפה בבבילון עם הקפה ביד אחת והסלולר בשנייה.

כבר שנתיים ומשהו שמגידו/יקנעם היא הסיפור הכי יפה בספורט הישראלי, כבר עשרים שנה שאף אחד מבכירי העיתונאים לא הגיע למבצר במשמר העמק. בעיתון אחד קוראים לקבוצה "יקנעם", בשני מציירים קומיקס, וכדי לתת ניחוח אותנטי מורחים קצת מהחומר ההוא מהרפת (לא החלב) שהזכרנו קודם. לערוץ הספורט יקר לשלוח צוות, זה רחוק מכפר בלום וקבוצת הבת של מכבי. לאתרי האינטרנט יש יתרון כי אפשר לעשות קופי/פייסט על פרסומים באתרים קטנים. ערוצי הטלוויזיה הגדולים דווקא הביעו עניין, ואפילו זכיתי לצלם כתבה לערוץ 2 על מגידו/יקנעם, אבל כרגע נראה שהיא תשודר רק במרץ. סיפור יפה יכול לחכות, תביאו סנסציות.

ככה זה עם הקיבוצים, רק על הריח הרע כותבים, והחלב הגיע מהסופר.

עוד לא הגיע הזמן להלחם על הכבוד האבוד ולשטוח טענות בפניכם על המקופחים האמיתיים, כאן גם לא המקום לבקש רספקט למלח הארץ. אתם יודעים מה? אפילו לא אבקש ידע בסיסי בכדורסל ממי שאמון על סיקורו. זו בסך הכל פנייה לכל בעל קולמוס מזדמן שמגיע בשוגג למשמר העמק או לכל קיבוץ אחר לסקר אירוע ספורט: אני יודע שזה קשה, אבל תתייחסו לקיבוצניקים כמו לכל אחד אחר, הספורט הוא הסיפור ואל תתנו לכמה עובדות קטנות להרוס אותו.

לפעמים כיף נורא לקרוא טורים שנונים מלאים בחידודי לשון והתחכמויות, כל עוד זה מגובה בידיעה ובדיוק בפרטים הקטנים. אם לא, זה דומה בעיני לעוד הסנפה מהנפיחה לכף היד, הריח לא מפריע, כל עוד זה שלך כמובן. אם לא, זה מזכיר את ריח החרא של הפרות.

המסע המופלא של מגידו/יקנעם שעקף את אור הזרקורים מצפון, השאיר רבים מגיבוריו ללא קרדיט ראוי, הנה רשימה חלקית: תנו כבוד למ"פ דביר בשן ולדור "זורדי" ישראלי - שחקני בית שנלחמים למען הקבוצה בצבע ולא על צבע בעיתון, כולם במגידו כאלה. לאופיר פרחי, שמוכיח שהוא שווה חמישייה בליגת העל, לאור סלע והרן שיפמן שכותבים את ההיסטוריה המשפחתית מחדש, לשי ברוך מספר 4 היציב בלאומית, לדניס קאר שיישאר בארץ גם בעונה הבאה, ללירון יבזורי שחזר מהכפור ולא מפתיע את מי שמכיר אותו, ולבן דודו דגן יבזורי, דוגי סטייל, ולא אוסיף שמא ייחטף לגוש דן, כשפתאום הגליל בעניין.

כבוד גדול לאלון שמר, שאיבק את פסלו בפנתיאון הכדורסל הישראלי. עופר רחימי, עוזרו, הוא שותף שווה להצלחה המקצועית. איתן ברקאי הוא האדריכל - המאמן שהעלה את הקבוצה שתי ליגות ונשאר הכוח מאחרי ההצלחה, יריב יבזורי הוא האבא של כולם, לא רק של דגן. מיקי פלד המפכ"ל הוא גם אבא של מור. ומעל לכל: המבצר במשמר העמק והקהל הכי טוב בארץ.

מורכב ברובו מקיבוצניקים מהמועצה האזורית מגידו, ממלא הנחשול הכחול את האולם הביתי בהרבה יותר מסתם נוכחות. "תהילה" אמר או.ג'יי סימפסון באחד מציטוטי הספורט החביבים עלי, "היא ענן שמתאדה". פופולאריות", הוסיף כוכב הפוטבול לשעבר, "היא תאונה ולכסף צומחות כנפיים. מה שנשאר זה אופי".

קיבוצניקים הם לא גנבי אדמות, כובע טמבל, מיליונרים, טייסים או טרקטורים. קיבוצניקים הם בטח לא חרא של פרות, גם אם הם חיים טוב עם הריח. במילניום הנוכחי אנשי הקיבוץ אינם שונים משאר תושבי הארץ הנבחרת. אני יכול להעיד, שבאזור מגידו הם אולי קצת יותר ישרים, חרוצים וצנועים.

אין לי ספק, שגם אם מישהו יבחר לסקר ברצינות את מגידו/יקנעם או את הליגה הלאומית הישראלית והמעניינת, ברפובליקת הבננות שלנו כלום לא ישתנה: המדינה של הקבוצה מתל אביב לא תוותר על הסיפוק שבתשלום האגרה והסגידה לשכירי החרב המחרבים את הכדורסל בישראל, העיתונאים בגוש דן ימשיכו להעדיף את זיסמן על המבצר או על הגורן, ולצפון יגיעו רק כשירצו לפנק את הבחורה בצימר מפנק (הכל נכון באותה המידה לגבי הדרום, תתקשרו לבארי לשאול).

אז עד שמישהו יתקן את ישראל, או עד ששמעון פרס יעלה בסיאנס את בן גוריון, הספורטאים הקיבוצניקים מהצפון מבקשים בנימוס: כתבי ספורט יקרים, אל תערבבו את החרא בספורט, ובמטותא מכם - אנא עזבו את הרפת.